מי היה מאמין שעד לפני שבועיים, שלושה רציתי לפרוש מהתנועה, כי לא היה לי טוב עם הקבוצה..

ועכשיו, עכשיו הקומונרית שלי, ומדריכה שלי לשעבר [עדן], וחברות מהתנועה, עכשיו הם עוזרים לי.. עוזרים לי להפסיק לפגוע בעצמי. להפסיק לחתוך.

ועדן, כ"כ מדהימה. אחרי שבטקס היא ראתה את היד, דיברתי איתה בפלאפון, והיא כ"כ מקסימה. יודעת לעזור ולעודד, המילים שהיא אמרה לי, המשפטים, פשוט מדהימה.

'תשמרי על עצמך, מכל משמר.' 'החיים שלך הם מתנה. המתנה הכי טובה שתקבלי אי פעם.' ועוד כמה משפטים בסגנון. השיחה איתה, הייתה פשוט מדהימה. כ"כ הרבה דברים שהיא אמרה.

ובסה"כ, היא ויעל, מדהימות, פשוט מדהימות! הן בקושי בנות 19, ואני ככה מפילה עליהן את כל זה, והן בכלזאת מתמודדות עם זה ועוזרת לי, ומעודדות אותי. כ"כ מדהימות!

אין ספק שפתאום הכל מתבהר, אני רואה דברים שלא הבחנתי בהם לפני זה.

וגם, בטקס היום, ישבתי לפני כרמל וכל הטקס הוא החזיק לי את היד וחיבק אותי. כרמל- אם אתה קורא את זה, אז, תודה רבה! אתה פשוט ילד מקסים! איך אתה עוזר לי, או לפחות מנסה לעזור, מצחיק, מעודד, מדבר איתי שעות! תודה!!

[חוצמזה, בזכותך אני יודעת שאני יודעת להכין אורז (; ]

חג שמח פיפול!

61 שנה, הא? סחטיין עלינו (;

חג שמח. D: