מכתבים שלא שלחתי.ולא אשלח!

הייי לכולם

הייתי היום בפסיכולוג..

אני מרגישה שאני כלכך מסובכת בתוך עצמי ושאין דרך לצאת מזה

הכל כלכך קשה וכבד...

בכיתי אצלו כלכך הרבה וכל פעם שאיכשהו הצלחתי להירגע-

הוא עבר לנושא עוד יותר כואב ושוב נפתחו לי הברזים בעיניים.

באמת, הוא דיבר איתי על הנושאים הכי מכעיסים וכואבים וחשובים

ומרוב שהיה לי קשה לדבר על זה,

לא יכולתי לענות על השאלות שלו.

היה לי את התשובות בראש, ידעתי בדיוק מה אני רוצה להגיד.

אבל איכשהו, המילים לא יצאו..

הפה נשאר חסום..

וגם הראש שלי.

הוא אמר לי שאני לוקחת יותר מידי אחריות על הדברים בבית.

שאני צריכה להיות קצת יותר אגואיסטית ואדישה..

אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי ככה.

הוא יתקשר אל אמא שלי עוד כמה ימים ויגיד לה לעזור לי עם הקטע הזה.

אני לא יודעת איך בדיוק אפשר לעזור לי.

אני לא יודעת למה אבל כל פעם שאני באה אליו אני באה שמחה ומאושרת,

ויוצאת בדיוק ההפך.

כאילו בהתחלה מדברים על הנואים החיצוניים-

הדברים היפים והנעימים,

ואחרי זה- חופרים עמוק פנימה ומגיעם לדברים הקשים והכואבים.

ויש לי שאלה:

זה שנוגעים בדברים הכואבים עוזר להם להירפא יותר מהר?