שלוום :]
וחג שמח! 
(אני משתעממת..)
אני יודעת שזה בלוג חדש,ואני לא רוצה להתלונן,אבל אתם כמעט ולא נכנסים/מגיבים! 
בפוסט הקודם היו כולה 2 תגובות (לא כולל את שלי) !
אני לא רוצה לכתוב הרבה פרקים,ככה שכשיהיו קוראים חדשים,הם ייצטרכו להתחיל לקרוא הכל מהתחלה..הרבה גם מפסיקים באמצע..
בואו נתחיל את הפרק.. :
"אם..ליעל יש מישהו..אתה שואל?..." בלעתי את רוקי.
"כן" הוא השיב והסמיק מעט.
"ל..למה?" גמגמתי.
"לא משנה.."
שתקתי לכמה דקות,ואז השבתי:"לא,לא שידוע לי.."
המשכנו ללכת בשקט.הרגשתי שכל עולמי קורס עליי..
-
טוני צעד לאורך השביל,הוא הרגיש איך הוא הופך להיות עייף ועייף יותר בכל צעד.
הוא היה חיוור כמו סיד,היה לו שיער שחור וקצוץ,ועיניים ירוקות.
לפתע הוא צנח ארצה,והתעלף.
"אבא!" רצה אליו נערה ג'ינג'ית בעלת עיניים ירוקות,זהות לשלו.
היא הזעיקה אמבולנס,וכשהגיע,צפתה בו מתרחק ממנה,על אלונקה.
-
כשחזרתי הביתה,לא היה אף אחד בבית.
הנחתי את הילקוט על הרצפה,והתיישבתי על הספה.
פתאום הסתכלתי על השולחן.
התיק של אמא היה מונח עליו,וכל הדברים היו מפוזרים על השולחן.
התחלתי להכניס אותם לתיק,אחד אחד.
כשהכנסתי את הארנק,נפל ממנו דף קטן ומקופל.
הרמתי אותו ופתחתי:
הייתה רשומה שם כתובת של מישהו בשם טוני מקריית שמונה.
"מעניין מי זה.." חשבתי לעצמי,ודחפתי את הפתק לתוך כיס הג'ינס שלי.
-
בלילה היה לי חלום מוזר.
חלמתי על שתי ילדות קטנות וזהות,שבוכות וצורחות.
מסביבן יש חומה של אש,שמאחוריה עומדים אלפי אנשים.
פתאום אני רואה את אמא מתקרבת ומהצד הנגדי איש תשוש ושחרחר.
כל אחד מהם מרים תינוקת אחת,עובר דרך האש,והחומה נעלמת.
פתאום נשמע קול מהדהד,התינוקת שבידיה של אמא מסתכלת לשמיים ושומעת את הדברים:"לכי רובי,לכי ומצאי את החצי שלך.."
"רובי..רובי.." נשמע קול מוכר.
התעוררתי בבהלה,ענבל רכנה מעליי.
"את בסדר? אני חושבת שהיה לך סיוט" אמרה.
הנהנתי.היא הושיטה לי כוס מים.
"תודה" לחשתי,ולא הפסקתי לחשוב על החלום.
-
בבוקר שלמחרת,יעל שבה לכיתה.
היא הייתה נראית מאושרת.שמחתי בשבילה,אבל ידעתי שמבפנים אני עצובה בגלל מה שקרה עם שון.
הייתי די שקטה במשך אותו היום.
כשהגיע הזמן ללכת הביתה,ראיתי את שון מתקרב אליי.
הדמעות התחילו לזרום על לחיי,ורצתי הכי מהר שיכולתי,העיקר לא לראות אותו.
-
[b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
מה קורה רובי? לא דיברת איתי בכלל היום..
רובי :] אומר/ת:
סתם,לא משנה..
[b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
את מדברת איתי,לא עם מטומטמת.
רובי :] אומר/ת:
מה ההבדל? D:
[b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
O:
[b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
עכשיו ברצינות,מה קרה?
רובי :] אומר/ת:
זה לא לפה..יש מצב שאת קופצת אליי?
b][c=#FF0080]יעל<- [/c=#FF2B95][/b] אומר/ת:
5 דקות אני אצלך.
-
לילי עמדה ליד המיטה של אביה,הדמעות זלגו לה,אחת אחרי השנייה.
כבר שנתיים,שמצבו של טוני מחמיר,ולילי היא זו שצריכה לטפל בו.
כמעט ואין לה חיי חברה,והיא מפסידה הרבה לימודים.אף אחד לא האשים אותה.המורות ידעו מה מצבו של טוני,ולא העירו לה.
היא הייתה עייפה.
היא התיישבה והניחה את ראשה על השמיכה שכיסתה את טוני.
היא חלמה חלום מוזר שתי ילדות קטנות וזהות,שבוכות וצורחות.
מסביבן יש חומה של אש,שמאחוריה עומדים אלפי אנשים.
פתאום היא רואה אישה מתקרבת ומהצד הנגדי את אביה.
כל אחד מהם מרים תינוקת אחת,עובר דרך האש,והחומה נעלמת.
פתאום נשמע קול מהדהד,התינוקת שבידיו של טוני מסתכלת לשמיים ושומעת את הדברים:"לכי לילי,לכי ומצאי את החצי שלך.."
לילי התעוררה בבהלה.היא התנשמה בכבדות.
"אני חייבת לדעת מי הייתה התינוקת השנייה.." חשבה לעצמה.
-
יעל דפקה על הדלת.
פתחתי לה ונכנסנו לחדר שלי.
סיפרתי לה את כל הסיפור,היא הקשיבה ולא דיברה בכלל.
בסופו של הסיפור היא שתקה.
כנראה לא ידעה מה לומר.
לא האשמתי אותה.
פתאום שמענו נגינה של גיטרה ירדנו למטה וראינו את..
המשך יבוא.. 
33>
מור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
