אנחנו כבר 24 שעות בתוך שנת 2009, ואני לא מרגיש שונה. אני לא מרגיש שהשנה התחלפה או משהו, שומדבר מיוחד. לא יודע אם אני אמור להרגיש, אבל אני זוכר ששנה שעברה פתאום 2008 נכנסה אז התרגשתי במיוחד, ואותו דבר עם 2007 ו 2006 וכו'. אבל השנה אני מרגיש כאילו 2008 נמשכת עוד. בכל מקרה, השנה קרו הרבה מאוד דברים שדווקא כן שינו אותי.
נתחיל ביומולדת שלי. אני כבר חצי שנה אחרי גיל 16, וכולם אומרים שגיל 16 זה גיל שמשנה אנשים. אז זה בהחלט שינה אותי.
השנה גם היו מלא טיולים. אם לספור נכון היה לי את הטיול השנתי של י', שהיה בפברואר 2008. אחרי זה היו את 2 הטיולים של מסע בעקבות לוחמים ותעודות זהות. אחרי זה היה לי טיול פסח של הנוע"ל, ואז מחנה הנהגה בסוף הקיץ, ואחרי זה מסע ישראלי וחודש אחרי הגדנ"ע. זאת בהחלט הייתה שנה מלאה בטיולים, רובם היו כיפיים. טוב נו, כולם.
השנה הכרתי אנשים שלא היה לי מושג שאני אכיר. ואנשים שאני מכיר, הכרתי עוד יותר. אז מיהם? נתחיל באחד והיחיד, מאסטר חן, אלעד. הוא זה שתמיד יהיה שם כשאני אצטרך (וגם כשלא). נמשיך בחבורת המש"צים. למרות, או אולי בגלל שאני לא מש"צ, הכרתי הרבה מאוד מש"צים, כך שאם אתה זה שקורא את זה ואתה מש"צ אתה גם נכלל פה. הכרתי את אוראל, שגיליתי שהיא בחורה ממש ממש חמודה, ושהיה שווה להכיר אותה P= הכרתי את חן חורש, הפילוסופית המהוללת והפסיכולוגית המהוללת עוד יותר =] הכרתי גם אנשים מכל הארץ בזכות המד"צים והנוע"ל, ואני די שמח שהכרתי אותם =]]
השנה התחלתי לנגן בגיטרה (זה היה ממש בתחילת השנה) ואני יודע שהרבה אנשים מצטערים על זה חחח אבל אני כבר בתוך זה ואני מבקש סליחה מכולכם P=
השנה הצטרפתי לנוע"ל, שאחרי זה גיליתי שזאת התנועה הכי גדולה הארץ. לא הכי וותיקה אבל הכי גדולה. כיף לי בקן ואני לא מתכוון לעזוב בקרוב (שלא כמו כמה מכם *אהם*)
השנה הארכתי שיער והסתפרתי, הארכתי כמעט שנתיים אבל השנה היה השיא כי השיער היה מספיק ארוך כדי לקחת אותו אחורה. אני עדיין לא מאמין שהסתפרתי XD
בתחילת 2008 אם מישהו זוכר, הייתה שביתה, שהתחילה עוד לפני כן ונגמרה בתוך 2008. אז כן, בשביתה הזאת היה לי מספיק משעמם כדי לקחת קוביה הונגרית, לבלגן אותה ולשבת שעות עד שאני מצליח להחזיר אותה למצב הראשוני. זה לקח לי המון זמן, אבל היו לי חודשיים אז עשיתי עם זה משהו, והצלחתי, והיום אני עושה את זה תוך פחות מ 2 דקות P=
ואחרי שחפרתי, רציתי רק לומר משהו שאולי קשור פה.
ביום האחרון של כל שנה יש 2 סוגים של אנשים שנשארים ערים ב 12 בלילה.
האופטימי נשאר ער עד 12 בלילה כדי לוודא שהשנה החדשה נכנסת.
הפסימי נשאר ער עד 12 בלילה כדי לוודא שהשנה הקודמת חלפה.
אז בנימה אופטימית זו, להתראות 2008, היית שנה נפלאה אבל את כבר פג תוקף, ואת חייבת להתחלף. להתראות לך ושלום ל 2009, מקווה שאת תהיי שנה טובה לפחות כמו 2008.
ועוד משהו קטן, לא שכחתי את מבצע עופרת יצוקה. אני גר באשקלון למי שלא מכיר אותי, ואנחנו פה סופגים טילים ושומעים אזעקות כל הזמן. מקווה שהמבצע יסתיים בטוב, ושהחיילים יחזרו הביתה בשלום.
אז עד כאן ועד הפעם הבאה, ניר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: