כינוי:
Miss Independent. בת: 32 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
מח"ץ 2008, לא היה דבר כזה!!
אז.. מאיפה להתחיל? יש כלכך הרבה. טוב אז בכל מקרה, דבר ראשון, היה מדהים 3> 3>, היה מדהים בזכות צוות דיסני, בזכות צוות לכיש, בזכות נח'שול, בזכות שכבת עומר, ובזכות שכבת יובל.
מח"ץ 2008 פ-י-צ-ו-ץ!!
אי אפשר לתאר במילים 33>
קצת קשה להיזכר שזה היה הסוף של הדר בשביל נח'שול.
אין לי כוח לחפור הרבה על מח"ץ, היה כיף, הייתה עייפות, היה עצב, הייתה שמחה, היו דמעות של סוף, הייתה אהבה, וסה"כ הייתה הרבה התגבשות.
לכיש, מושלמים שלי, אתם צודקים. זה לא נגמר, ואנחנו באמת נתראה מחר D:
תודה על כל התמיכה, אתם בכלל לא יודעים כמה שזה עוזר.
אולי זה לא יהיה אותו הדבר בשבט אופק, ואולי יהיה קשה בלי שאר לכיש, ובלי אמא ענת, אבא אילן, אחות גדולה יעל ודודה שירי D:
אבל זה לא צריך להיות אותו הדבר. יהיה קשה, בעיקר כואב, יהיו פרידות, ויש עוד הרבה בכי לפנינו.
אבל הכל לטובה, אנחנו נקים שבט שעכשיו יראה סתם חרא מחוסר הדרן של חניך וחצי, אבל בהמשך הזמן מי יודע, אולי הוא יעקוף את הדר. חה חה חה. לא.
הדר, אני מקווה שלא נהפוך לאויבים B: ולא נשכח מאיפה באנו (:
אל תשכחו אותנו אף פעם, בחיים 333333333333333333333333333>
למרות כל מה שהכניסו לנו לראש על אופק,
אני עדיין מרגישה שיעבור הזמן וישכחו את נח'שול שהיה שם, נהפוך להיות נווה מגייז בשביל הדר, ושבט אופק יהיו חארות.
אני מניחה שקשה לנו לא לחשוב ככה,
במיוחד אחרי כלכך הרבה פרידות.
כמו שרבים אמרו לנו, אנחנו נהפוך את הדמעות האלה, ואת הכעס שלנו, לשבט מדהים.
אז..
הח' של הדר וזה לא נגמר, הח' של הדר וזה לא נגמר? 
1000 (הדר צורחים) 200 (אופק צורחים) חניכים (כולם B:) !!!
היה ספארי צופיות מדהים, וכמובן שהשיבילים (שנשיבילים) שולטים, כי הבסזנו את סרח הרשע P:
לא נשכח את הסנופקין החביב שנעזרנו בו (והרס לנו את הגב P:)
ובחיים לא נשכח את לכיש, הדר.
יום טוב לכולם, חופשה מהנה, ושנה הבאה, תראו יוקם הדבר הבא.
ג'סמינדר שמתגעגעת למח"ץ (:
| |
מחנה קיץ D:
אז.. זהו מחר מח"ץ (:
בעיקר מרגש, די מלחיץ, קצת עצוב שזה הסימן שנגמר, אבל אני אזרום עם השנה הזאת עד הסוף.
אולי אני נשמעת ממש מפגרת בהתרגשות שלי, אבל בכל זאת- מח"ץ ראשון, הסיום של השנה הכי טובה שהייתה לי בחיים.
אני כותבת את הפוסט הזה מחוסר שלווה.
קשה להירדם, להירגע, נסיון כושל למצוא רגע אחד שבו הכל ישכח, ורק חיוך מרוצה יסגיר את המצב.
תזוזות בלתי פוסקות, מחשבות מתרוצצות בלי הפסקה.
מחשבה על מה יהיה, איך ומתי, מה ולמה זה נגמר.
המח"ץ הזה הוא רצון למשוך את השנה המדהימה הזו עוד קצת, להפסיק את הלחץ שתמיד קיים,
במיוחד בגלל מה שקורה, בגלל שאני אובחתי כבעלת לחצים.
באמת, אל תשאלו, פשוט תעצרו לכמה רגעים את שלל המילים היוצאות מהפה, בלי סדר או רצף, או מהירות לא קבועה.
תנסו קצת לקלוט מבטים, חיוכים, חלקם אמיתיים והשאר מזויפים.
תדברו עם העיניים, או כמו שענבר תמיד אומרת, 'עם הגוף'.
תנסו להירגע, ולהרגיע את הרוחות השוררות סביבכם, ואז אולי יגיע הרגע הזה לו כולם מצפים, אני מניחה,
רגע שהעיניים יעצמו והראש ידבר ככה סתם לתוככם, בחלום, שקט או פראי, או כמו הרבה פעמים יראו סתם צבעים מרצדים על מסך שנקרא 'מוח'.
אני יודעת שהרוב לא כלכך מובן, אבל לי זה מובן, במיוחד בגלל כל הזמן האחרון.
אני מחכה לשקט הזה שכבר הרבה זמן לא היה לי, וכניראה שלא יהיה אף פעם.
לילה מלא באנרגיות, אופטימיות במיוחד, שזה בעצם אני חושבת שהשינוי הגדול שלי.
הפסקתי לשנן יום וליל ~אופטימי, אופימי, אופטימי..~ וזה כבר מגיע מטבעו, מן גורל מוזר שכזה.
סתם שתדעו, אני מכירה את ישראל בראון 
חחח. לא לא. לא מי שאתם חושבים.
אז כמו שהוא תמיד נוהג לומר לי,
לילה (:
וה'טוב' יבוא כבר לא במילים.
אלא בארועים.
 לכל מי שצריך אחד, אני פה.
| |
אני שמחה (:
אני שמחה כי..
קלאסי עם ענת, קלאסי עם דנה, מודרני עם הדר, מודרני עם דנה, ג'ז עם דנה, שני היפהופ עם לירון אפרתי B:, ואחרי החודשיים הראשונים עוד מודרני P: סה"כ יהיו יותר מ8 שעות בשבוע (:
ואי אפשר לשכוח גיטרה וצופים
זו תהיה שנה כיפיית, קצת עמוסה, אבל אני הולכת לנצל ממנה כל טיפת כיף. כי יהיו בה הרבה כאלה.
ונעבור במעבר חד ומשגע למחנה קיץ 2008!! שיתקיים עוד יומיים.
בהצלחה לנו 
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
