כינוי:
Miss Independent. בת: 32 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
"נמצאתי בתוך קופסא, מתגלגלת מצד לצד. על הקופסא
הייתה תווית שעליה כתוב: רובוט, והיא הייתה על גלגלים
ונעה במהירות על פסים שהפכו לעמוד שידרה של דינוזאור
ואחר-כך לנהר."
| |
אני רוצה להשקיע. מכל הלב. אני רוצה להצליח אבל מהפחד הזה. בגלל העובדה שאני יודעת שאני לא אהיה טובה מספיק. אני פשוט מוותרת מראש. ובסוף אני נשארת בלי דבר אחד להיאחז בו. דבר אחד שאוכל להתגאות בו. דבר אחד שמייחד אותי מהשאר. בסוף אני נשארת לבד. וה"אם" הזה משגע אותי. וה"יכולתי" הזה מתסכל. כי יכולתי להצליח אם הייתי משקיעה מספיק. אבל תמיד יהדהדו לי בראש המילים האלה. "את לא טובה מספיק".
| |
בובה.
הבובה מגיל ארבע.
לפעמים. כשאבא טס או חוזר מארצות רחוקות או כשיש יום הולדת, לי ולאחרים, או כשיש חג- או סתם ימי חול רגילים, נשאלת השאלה, 'מה תרצי שאביא לך?' אך אין לי שום רעיון. אז אני תמיד עונה את אותו דבר פשוט, 'אני רוצה בובה'. 'בובה גדולה, בובה קטנה. אנושית או חייתית, יפה או קצת פחות, רזה, שמנה, בובות מכל הצורות.' וכך התחיל לו אוסף לא מתוכנן של בובות. כעבור זמן די רב נערמו בובות על גבי בובות. הן סודרו בסדר מיוחד שלא השתנה אף פעם. אף בובה לא הוצאה ממקומה, אפילו לדקה אחת קטנה. זאת בגלל שלאף בובה לא נקשרתי. כולן היו ססגוניות, יפות, ומהודרות. אך בשבילי הן היו רק בובות. אך יום אחד, כשאבא חזר מארץ רחוקה רחוקה, הוא הכריז 'קניתי בובה.' ידיעה זו לא ריגשה במיוחד. זה היה די רגיל. הפעם הייתה זו רק אחת. אבי נתן לי שקית בצבע ירוק, עם ציור גדול של פרח. מתוך השקית הוצאתי קופסאת פח ורודה. בקושי רב הצלחתי לפתוח אותה, ויכולתי להבחין בטלטלים שחורים. הוצאתי את הבובה והוקסמתי. היה לה שיער ארוך שחור ומטולטל. עיניים ירוקות וקטנות, וחיוך קטן שנמרח על פניה התמימות. הייתה לה שמלה משובצת בצבע ירוק, ועליה קישוטי זהב. בקצה השימלה הוטבע שמה, 'MARY'. מרי הייתה צמודה אלי כל הזמן, כשהלכתי לגן, לים, טיולים, לחברה, או כשסתם הלכתי להתקלח. לא עזבתי אותה לרגע. היא הייתה חברתי הטובה ביותר לכמה רגעים, כשהייתי צריכה לספר למישהו איך שליאור חטפה לי היום את הבקבוק, ושרוני לקח את הצעצוע החדש ולא החזיר. גם סיפרתי לה שאני מתגעגעת לאבא. ושאני לא מבינה למה הוא עבר לגור בתל אביב, לא היה לו נחמד לגור איתי עם אמא ודניאל בבית? ואולי זה בגלל שאני לא הייתי בת מספיק טובה? תמיד שאלתי זאת את מרי. ומרי הייתה אומרת שהוא היה צריך לעבור כי יותר טוב לו בתל אביב. בגלל העבודה, ובגלל כל הטיסות. אחרי שנה, מרי השתנתה לגמרי. רוב שערותיה נטלשו. שמלתה נקרעה פעמים כה רבות, ופיה, אפיה ועיניה שצוירו בקפדנות כה רבה דהו כמעט לגמרי. ריסי העיניים נתלשו, ולא פעם ניסיתי להדביק אותם מחדש. הדבר היחיד שנשאר כפי שהיה הוא שמה שהוטבע בקצה השימלה. אמי שאלה אותי אינספור פעמים אם ברצוני להחליף אותה, אך אני המשכתי לראות את הבובה המהודרת והמרשימה כמקודם. כעבור חצי שנה, כבר כמעט לא נותרה בובה. שימלתה נקרעה כבר מכל הכיוונים, ונאלצתי להחליפה. לא אהבתי את השימלה החדשה. לא אהבתי כלל. ניסיתי לכתוב עליה שוב את שמה, אך השם נמחק ונאלצתי לכתוב אותו מחדש יום יום. לא נותרה שערה אחת על ראשה, ופניה התמימות נותרו חסרות עיניים אף ופה. אך אני המשכתי להבין את דבריה של מרי. וגם ידעתי שהיא עדיין רואה אותי. כעבור עוד חצי שנה, בלית בררה נלקחה ממני מרי בכוח. וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שנלקח ממני מישהו מחיי בכוח. בגלל שאמי חשה רגשות אשם, פעמים רבות כשחזרתי הביתה ראיתי בובה חדשה בחדר. אך את מרי לא החלפתי. אפילו פעם אחת אמא הביאה אחת עם אותם טלטלים שחורים כמו של מרי, ואפילו היא כתבה על שמלתה את השם. אך אני מחקתי אותו, והיא נשארה יחד עם שאר הבובות בארון. אף בובה לא החליפה את מרי. ואף בובה לא תוכל להחליף.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
