P:
|
כינוי:
Miss Independent. בת: 32 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
מה כבר קרה?
מה כבר קרה?
שנהיית כלכך אטומה.
מה קרה שעצמת את עינייך, ושוב הן לא נפתחו?
מה כבר קרה, שדמעה גדולה ועגולה גולשת על פנייך?
כבר קר בחוץ. ורק הגשם מצליח להסתיר את הכאב.
כבר חורף, ורק הגשם מצליח להסתיר את הדמעות.
מה כבר קרה?
רציתי לבוא ולחבק אותך, אבל את כלכך סגורה.
את לא נותנת לאדם להתקרב.
למה את לא נפתחת? תני לי לדעת עליך משהו.
תני לי להתקרב רק עוד קצת, כדי להבין.
מה כבר קרה?
אומרים שהעיניים הן החלון של הנשמה.
פעם היה כלכך ברור מה את מרגישה.
העיניים היו אומרות הכל.
מה קרה שסגרת את אותו החלון?
אף אחד לא רוצה לפגוע בך.
מה כבר קרה?
איך נהיית כלכך עצובה, לפני רגע לא הפסקת לחייך.
למה כלכך נסגרת בפני אחרים?
ועוד דמעה כבר גולשת.
אולי זה רק הגשם שמתעתע.
אבל משהו אומר לי שלא.
את אולי הצלחת לתעתע אחרים,
אבל אני יודע שאלה דמעות.
מה כבר קרה?
לאן נעלם אותו ניצוץ בעיניים?
אותו חיוך שגורם לכל אחד לצחוק?
אותו מבט שובב?
לאן נעלמו אותן עיניים צוחקות?
מה כבר קרה?
לאן נעלמה הסבלנות?
תגלי לי. אני לא אפגע.
ומדוע העיניים שלך כלכך עצובות?
מה כבר קרה?
מה קרה שאת כלכך פוחדת לפגוע?
מה קרה שאת כלכך פוחדת להיפגע?
מה כבר קרה שנעשית כלכך עצובה?
גלי לי. אני רוצה לדעת. אני רוצה לבכות איתך.
אני רוצה לכאוב איתך. אני רוצה להבין.
מה כבר קרה?
תגלי לי ילדה, אילו מחשבות עוברות לך בראש?
תגלי לי ילדה, ותעני לי על כל השאלות.
את לא תוכלי להסתיר הכל,
הרי את רק ילדה.
יש לך עוד כלכך הרבה דברים לחוות.
מה כבר קרה?
קרו המון דברים.
ואני כבר לא ילדה.
כלכך הרבה מחשבות עוברות לי בראש.
איך לא לפגוע בלי להיפגע?
אבל לי אין ילדה שתתן את התשובה.
מה כבר קרה?
אני רוצה דבר אחד.
אבל הלב שלי רוצה דבר אחר.
ואני פשוט לא מצליחה להבין, מה הסוד של הלב?
ולמה הוא לא מרפה? למה הוא לא נותן לי להחליט את מי לאהוב?
למה הוא גורם לי כלכך לסבול?
למה יש לי כלכך הרבה שאלות? בלי אפילו תשובה אחת.
~*עריכה*~
זה כלכך קשה.
אני כלכך לא רוצה לפגוע.
אבל אם אני לא אהיה זאת שתפגע,
אני זאת שאפגע.
אני כלכך לא רוצה להסביר.
זה קשה להבין, אם אני לא אגיד לא, ואני לא אפגע,
אז אני אאבד אותו לתמיד. ואז אני אפגע.
ואם אני אגיד לא, אז זה לא יפגע בי. אבל זה כן יפגע בו.
וואוו זה מסובך.
ואני פשוט סיבכתי את עצמי, ואני במקום שרק אם אני אברח כולם יחיו יותר טוב.
כולל אני. כי אני לא אהיה במצב הזה.
"כולם יחיו בטוב גם בלעדי".
השמש זורחת.
ומרגישים את הקיץ.
רק העיניים הגדולות שלו כלכך עצובות.
מסתכלות סביב, מחפשות.
מחפשות מה? מחפשות.
מחפשות סיבה, מחפשות אושר.
מחפשות חיוך, מחפשות קריצה.
מחפשות את הגשם שיחביא את הדמעות.
אבל למה לחפש, כשהכל כבר נמצא שם?
רק צריך לברוח לשם, והכל כבר ימצא.
אז, למה אתה נשאר? אם הכל כבר שם?
למה אתה נשאר אם כולם כבר עזבו?
נשארנו אתה, אני, והשמש.
אדמה, ירח וכמה כוכבים.
וכל זה? כל זה מספיק בשביל להמשיך הלאה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
