P:
|
כינוי:
Miss Independent. בת: 32 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
בולשיט.
היום בבוקר קיבלתי מכתב.
רובכם יחשבו שזה מזה כיפפ לקבל מכתב כזה.
אבל זה מזה לא.
חוץ מזה, לא היה כתוב ממי זה.
ברור שיש לי מושג 85% מיזה, אבל זה לא מספיק.
זה מה שבערך היה כתוב:
בוקר טוב D:
אני יודע שאת עדיין כועסת.. אבל בכל מקרה אין לך משהו אחר לעשות..
אני פשוט לא יכול יותר עם המבט הזה שלך.
העיניים הכחולות האלה שמסתכלות, ויש כלכך הרבה מה לומר.
לא איכפת לי אם תקללי, תצעקי, תצרחי- העיקר שתגידי את זה כבר.
כי אני כבר לא יכול עם השתיקה שלך. היא כלכך כואבת.
הייתי רוצה שתחזרי, אבל אם לא אז לפחות תגידי משהו.
אני לא יכול יותר לראות את העיניים העצובות האלה שקוראות לי.
~לא כלכך זוכרת תהמשך.. זרקתי את זה D:~
אבל בסוף היה כתוב: תמיד אוהב.
אז? די כבר עם הבולשיט הזה.
העיניים הכחולות האלה ישארו עצובות לא משנה כמה אני אקלל אצעק אצרח, אתה יודע.
כי זה כלכך מכאיב. אני יותר מדי שמחה עכשיו. אבל זה לא שזה לא מכאיב.
אני לא יודעת למה העיניים עצובות, אולי כי הנשמה עצובה.
אתם מכירים את זה שאתם יכולים להיות הכי שמחים בעולם, ודבר קטן שבקושי קשור אליכם גורם לכם לרצות לבכות?
גם אם לא. לא איכפת לי D:
הקיצצר- אתה? שדי ברור לי מי אתה.. די.
שום דבר לא יעזור לך. אני המשכתי הלאה אז דיייי!
ואני יודעת שזה אתה. אני לא יודעת למה אני לא רוצה לומר לך.
אבל אני פשוט לא הולכת להתייחס. קרציה. קלוץ.
בביולוגיה היה לי זמן לסדר תתיק כי לא עשינו כמעט כלום D:
ואז? מצאתי עוד פתק.
יש לי אותו, אז אני יכולה לצטט:
"ילדה יפה אחת?
די להיות עצובה. שום דבר לא שווה את העצב שלך.
אני יודע שאני טיפש. ושאני זבל איך שאני מתייחס אליך.
ואני גם יודע שזה לא בגללי. אני יודע שכבר שכחת אותי.
ויש לי תחושה שאת רוב הפוסטים שלך,
שכתבת על מי שפוגע בך, כתבת עלי.
אני לא מתכוון. אני פשוט לא שמתי לב.
אז די. את ממש סתם עצובה."
וזה לא מאותו אדם. זה 100% אני יודעת ממי זה.
אז אנשים? די לחשוב שאני עצובה. כי אני לא!
אני פשוט לא קולטת את זה. לאמשנה מה אני עושה? אני עצובה.
אולי הייתי. אבל אני לא מפגרת כמו פעם.
אז די.
כי אני לא עצובה.
לכתוב שוב? אני לא עצובה.
אני שמחה. סופסוף שמחה.
ודרך אגב.. די להתלהב ילד.
הפוסטים לא היו עליך. הם היו על מישהו אחר. קלוץ D:
ולא איכפת לי אם פגעת בי בלי לשים לב, זה פגע.
וזה כאב. אז לסלוח? כבר אי אפשר.
לא איכפת לי איך פוגעים בי. איכפת לי אם פוגעים בי.
וזאת הסיבה שאני לא מתכוונת לסלוח.
ואנשים? די לעשות כאילו איכפת לכם ממישהו.
כי לא איכפת לכם. כולכם אנשים אגואיסטים שקרנים פסיכים סניליים ומפגרים D:
אז למה עלשות את עצמכם?
סתם. כולם יפים. כולם חוץ ממני D:
אני מאוד החלטית היום P:
יאיי היום פעולה בספורטק. כולם לבוא @#%@#%
יהיה כיפפ P:
אוהבת המון.. 33>
~הילדה עם העיניים העצובות~
*שבכלל לא עצובה. לפחות לא במודעות שלה- זה סתם חרא יום פשוט*
נ.ב- עזבו אותי. אין לי כוח לשיחות נפש היום. אז אולי די? סתם.
אוהבתתתת 3>
-JIN*G-
~עריכה~
המצב חזר למסלולו.
הכוונה שאני לא שמחה. לא מאושרת. פשוט רגילה.
והרגיל זה איכסי.
ועכשיו? נעשיתי מעצבנת כזאת.
נעשיתי קרה. נעשיתי יותר אגואיסטית מתמיד.
נעשיתי אדם לא משוגע. נעשיתי אדם נורמלי.
נעשיתי לא שוש.
מממ.. אהה נעשיתי מפגרת. נעשיתי סנילית.
אני פשוט מנסה לחסוך לכם את הקללות שתרצו בעתיד לכתוב לי :)
כל זה זה מה שאתם רואים.
בשבילי?
נשארתי אותה אחת.
אותה אחת רק בלי החיוך המרוח הזה.
בלי הניצוץ בעיניים שרק גורם לאנשים לרצות לדבר איתך.
בלי הקמט שמחה הזה ליד העיניים הזה.. מכירים?
בלי מבט שובב ומשוגע כזה.
בלי הסבלנות לעזור.
בלי הסבלנות לשיחות.
בלי סבלנות לאנשים בכלל.
בלי סבלנות לקרציות. וכן הייתה לי סבלנות אליהם פעם.
בלי סבלנות לאנשים רגשניים שיש להם דברים מאוד רגשיים לומר.
בלי סבלנות לדכאונות מזוייפים של אנשים.
בלי סבלנות לענות שליחות.
בלי סבלנות למכתבים מוזרים של אנשים.
בקיצור? גם בשבילי אני לא אותה אחת.
אבל אם אני מצליחה לחיות עם עצמי ככה, גם אתם יכולים לחיות ולסבול את אני הרגילה.
תתמודדו לבד. אתם מספיק בוגרים.
חוץ ממך P:
לילה טוב. מה?! למה כתבתי את זה? עכשיו לא לילה. עכשיו 4 בצהריים.
עזבואותי. אני פסיכית. ואני לא יודעת מה אני אומרת D:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
