P:
|
כינוי:
Miss Independent. בת: 32 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
TOO MUCH
*לפני הכל אני מבקשת סליחה משירני, כי הייתי היום ממש מגעילה..*
אני רוצה לצעוק. לצרוח. לבכות. למות. לשתוק. להבין.
אבל שום דבר לא באמת יעזור.
אני כלכך רוצה מישהו שיכול להבין.
אפילו אני כבר לא מבינה.
אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה.
אני כבר לא מבדילה בין אהבה לשנאה.
בין עצב לשמחה.
בין חיים למוות.
אני לא יודעת אם אני באמת רוצה אותך איתי. או שזה סתם?
אולי אני לא באמת שונאת. אולי אני אוהבת?
ואולי כל הבלבול זה בגלל שאין לי רגשות.
אולי אני לא באמת מרגישה משהו אליך?
אני לא מצפה שתבינו. אפילו אני לא מבינה.
וואוו. כלכך הרבה עבר עלי בזמן האחרון.
כל יום יכול לשנות. כל דבר קטן משפיע עלי.
ואתם? כלכך לא מבינים. אתן כלכך לא מבינות איך כל דבר שאתן אומרות משפיע.
אתן לא מבינות איך כל דבר שאתן עושות משנה אותי. משנה את האישיות שלי.
אתן לא מבינות שאתן כלכך פוגעות בי. ואני כבר לא יודעת אם זה בכוונה או לא. אתן הייתן חברות שלי.
אתן בכלל יודעות כמה שאתן פגעתן בי? לא. כי אתן לא באמת מכירות אותי.
אתן פה בשביל לצחוק, בשביל החדר בטיול השנתי, ובשביל עבודות מטופשות.
אף אחת מכן לא באמת הייתה שם בשבילי כשהייתי צריכה אותה.
ולא אני לא כזאת צדיקה. גם אני לא הייתי שם בשבילכן כשהייתן צריכות אותי.
גם אני לא מכירה אתכן. גם אני לא מושלמת.
כלכך הרבה פעמים פגעתן בי. יותר מהפעמים שבאמת עזרתן.
אולי אני כותבת את זה מכעס, אולי מעצב.
אבל אתן יודעות שזה נכון.
אתן יודעות שמאחורי כל צחוק, ומאחורי כל דבר שכותבים, יש אמת.
גם אם לא הכל נכון, וגם אם תנסו להסתיר. מה שכתבתי זה לא סתם מילים.
כבר באמת נשבר לי.
ובבקשה, כתבתי את זה כדי שתדעו מה אני מרגישה. בין אם זה נכון או לא.
אני רק רוצה שלא תדברו איתי על זה.
אולי זה היה טיפה ישיר מדי.
אבל כבר לא באמת איכפת לי.
-יסמין-
~עריכה~
17:50:
אני מרגישה כבר שכולם שכחו ממני.
מישהו ~חוץ מהמשפחה שלי~ ישים לב אם אני לא אהיה כאן?
אם יש מישהו כזה ביקום, אני מודה לו D:
עשיתי משהו שכולם נעשו כאלה מגעילים?
או שפשוט השתנתי. ואני לא לרמה שלכם כבר.
יש כמה אנשים שבאמת עצוב לי על איך שהקשר התנתק.
באמשתי, באשמתם, זה כבר באמת לא משנה באשמת מי.
אבל אם לאף אחד כבר לא איכפת, אז למה שלי יהיה?
אם לאף אחד לא איכפת ממני, אז למה שלי יהיה איכפת ממני?
אני יודעת שמה שאני כותבת זה סתם שטויות. זה מה שכולכם תגידו.
אבל באיזשהו מקום, אלה לא סתם מילים. אני יודעת שקצת הגזמתי.
היום הצלחתי לא תחשוב עליו..
בגלל זה הדיכאון? אני חשבתי שאני שונאת אותו. אבל כשאני לא חושבת עליו, משהו משתנה.
עובדה. תסתכלו עלי. תסתכלו על החרא יום הזה.
אני נעשיתי מגעילה. נעשיתי אגואיסטית.
אני פשוט חוסכת לכמה מכם את מה שרציתם לכתוב.
~ועכשיו אני מרשה לעצמי לחשוב עליו~
אתה בכלל יודע כמה אתה עדיין חסר?
כמה שאני לא אכעס. כמה שאני לא אכתוב שאתה בנאדם רע ומגעיל. כמה שאני לא ארצה לברוח ממך.
כמה שלא תהיה מכוער. כמה שלא תהיה טיפש. כמה שלא תהיה מטומטם. כמה שלא תהיה מגעיל. כמה שלא תהיה אגואיסט.
כמה שלא תהיה מתלהב. כמה שלא תהיה חש. כמה שלא תהיה עצמך- אתה עדיין חסר. כלכך חסר.
אתה השלמת אותי. וכשאני לא שלמה? אני מרחיקה את עצמי מהעולם הזה.
מרחיקה את עצמי ממך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
