לאור העובדה שזו הייתה הפגישה האחרונה שלנו לפחות לחצי השנה הקרובה חשבתי שיהיה פיר מצידי להזכיר אותך בבלוג , ובעצם יותר מזה - לייחס לך פוסט ייחודי.
איכשהו דווקא אתה, האדם שבתקופת ההכרות הראשונית שלנו, לא ראיתי איזה סיכוי יש לנו לשמור על קשר כלשהו בכלל, נשארת חלק מהחיים שלי למשך כל השנה האחרונה. אז תמכת ועזרת, הדרכת ולימדת, צחקת עלי כשצריך והיית עד לכל מה שעבר עלי. אנשים באו והלכו, דברים השתנו, מסגרות התחלפו, אני השתנתי (זה הזמן להודות שחלקית הודות לך) ואתה עדיין נשארת קבוע לאורך כל הזמן הזה והפכת לחלק משמעותי מהשנה הזו ואני אסירת תודה על כך אפילו שמידי פעם היו לי התקפות של עצבנות ילדותית שגרמו לי להגיד "טוב זהו, לוקחים הפסקה".
אז אני מאחלת לך נסיעה נעימה שתהיה מלווה בהרבה חוויות (ברובן המוחלט חיוביות), התחלות חדשות והכרויות מעניינות. אני רוצה לחשוב שתחזור לארץ מלא באנרגיות ורעיונות חדשים שיעזרו לך למצוא את הפינה החמה שאתה מחפש בחיים ויאפשרו לי לראות סופסוף חיוך מסופק על הפנים שלך. ודרך אגב, אתה באופן כללי צריך לחייך יותר, זה יפה לך.
ובאופן כללי אני מודה לך על הערב הנפלא היום. אני חושבת שאירגנו לנו ערב פרידה מכובד למדי ;).
אני אתגעגע, קשיש.
כמו שאמרתי, תמיד תשאר הקשיש המועדף והחתיך מכולם :).
אני מקווה שהשנה החדשה תביא לשנינו הרבה נחת וסיפוק.
אל תשכח לכתוב,
-זייקה-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strange But Not Special
