אמרתי לכם שהפוסט הזה יגיע?
הנה זה בא.
תקופה חדשה בחיים יוצאת לדרך. שנתים מעכשיו יכתב פה פוסט על "וואו מחר נגמרת תקופה ארוכה ומשמעותית בחיים". אבל זה עוד הרבה זמן, נתמקד בעכשיו.
יש התרגשות ואפילו לא מעט. אמנם יש לי אחלה קבוצת תמיכה ואני כרגיל אופטימית ומאמינה שהכל יעבור בטוב. אז קצת יקרעו לי ת'תחת בטירונות למרות שכמה קריעת תחת טירונות 02 יכולה להיות?
אלינקה, חיילת בחיל השלישות, מש"קית מידע. כמעט כמו ג'יימס בונד. אבל זה בערך השם חדש שלי לשנתים הקרובות...למרות שלא, השם החדש שלי יהיה המספר האישי שלי אבל זה מרגיש כמו גטו אז אני מעדיפה את זה ככה.
נגמרו המיונים, הבדיקות, הסיווגים והאיומים לפוליגרף. בעוד מספר שעות בלבד אהפוך להיות רכוש צה"ל, אקבל זריקה בטוסיק נגד טטנוס ואסע אל עבר בסיס הטירונות שלי שהופך לבית לשבועיים הקרובות. ואולי אף לחודש וחצי בתנאי שהטירונות בכל זאת תעבור בצריפין ולא באיזה חור נידח, שלא חסרים כמוהו ברחבי הארץ.
אני מניחה שהולך להיות מגניב...הכל הוא חוויה בסופו של דבר. יש האומרים שבצבא מבגר. אני בספק שבגרות זה מה שחסר לי, הייתי אומרת שיש לי בשפע. אמנם קצת עצמאות לא תזיק לי...אתם חושבים שאפשר פשוט לזמן מצה"ל את התכונות שאני רוצה? לא?...טוב נו...אצטרך כנראה לחפש מסגרת מאיימת אחרת בשביל זה :).
בתקווה שאהיה פה בשישי-שבת הקרוב, צפוי פוסט על היומים הראשונים שעברו עלי במסגרת צבא הגנה לישראל. משום מה יש לי הרגשה שהפוסט יצא דווקא אופטימי עם יחסית מעט תלונות. כי תלונות זה לחלשים ;) .
השיר שנכתב בשביל הפוסט שלי:
שלכם תמיד,
-טירונית מתחילה-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strange But Not Special