מחזור ס"ב סיים פרק של 12 שנות לימוד וגם אני כחלק בלתי נפרד ממנו.
אני לא מאמינה שאני כותבת את המשפט הזה אבל...:
אתמול בערב רשמית סיימתי בית ספר.
אני ארשה לעצמי לא להיות צנועה ולציין שסיימתי בהצטיינות (עם תעודה והכל..בלה בלה בלה). אימא שלי כמעט והזילה דמעה בקטע שבו קראו לי לבמה...אפשר לחשוב פרס נובל...oh well...העיקר שזה עשה לאימא טוב ואני לא החלקתי על העקבים בדרך לחיבוק של המחכנת.
הטקס היה בחלקו משעמם (נאומים נאומים נאומים), בחלקו מצחיק (החיקוי של יגאל והשיר של המחכנות היו פשוט , איך אומרים את זה?...in your face
) ובחלקו מרגש (השיר על הצבא עם המדים והכל...=/...הזכיר כמה שזה קרוב וכמה שאני אתגעגע לאווירה של השכבה המדהימה הזאת).
טוב והאפטר פארטי - אין מילים. מסיימים בית ספר פעם אחת בחיים, גם לי מגיע לעשות קצת שטויות =]. היה ענק בכל אופן - המוזיקה, האנשים, האווירה. אפילו העובדה שכל זה נעשה במשהו שאפילו מחסן הוא לא...
צילמתי תמונות במצלמה שלי אבל אימא השתלטה עליה כך שאת התמונות אני אעלה רק בעוד כמה ימים, כנראה כבר אחרי הנשף. בינתים קבלו שתי תמונות מפוקפקות שלי ולפני שיהיה לכם משהו להגיב : כן סיגריות זה רע, נו נו נו אלינה. וכן היה חם מוות ואני נראת מפחיד, בטקס נראתי יותר טוב, תתחשבו. התמונות האיכותיות בדרך.
שער אסוף, עייפות והמון מצב רוח טוב. אני וקוקי מתאווררות בכניסה:
איגי שלי 3>
והסרטון של הכיתה שלנו - י"ב 4 הכיתה המופרעת, השרוטה והחולנית ביורת בשכבה. וזה לא רק אני אומרת - אני לא חושבת שיש מורה חוץ מהמחנכת שלנו שידע לסבול אותנו בצורה טובה כל כך...וגם לה היו תקופות של משבר.
*הבלונדינית שנרדמת על ההתחלה - זאת אני. רואים? אפילו כאן אני נראת יותר מהתמונות המפחידות האלה שרועי צילם =/):
ביום חמישי הנשף...
כואב לי להפרד, באמת שכן.
המשך שבוע טוב לכולנו.
-בוגרת אורט מוצקין-
/
?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strange But Not Special
