בשעה טובה סיימתי עם לימודי הפיזיקה שלי, לפחות בכל מה שקשור ללימודי התיכון. אחרי 4 שעות של ישיבה ממושמעת על התחת, הרבה עבודה של תאי המוח ובזבוז דפי טיוטה יצאתי מהכיתה בהרגשת הקלה עצומה. אחרי שבדקתי את התשובות לבגרות מתברר שהתוצאות לא כל כך טובות אבל הודות למגנים הגבוהיים אני מודיעה בשמחה שסיימתי תיכון עם 85 סופי בפיזיקה. כמובן תמיד אפשר יותר טוב אבל תודו שזה מכובד למדי...גם מתמטיקה בסופו של דבר יצא לא רע - 87 ( אם מעגלים את ה0.865 לטובתי...).
כל זה כמובן גרם לי לחזור שוב לאתר הטכניון ולבדוק את מצבי לאור העובדות החדשות. נכון לעכשיו ציון הסכם שלי (שקלול הבגרויות עם הבונוסים והפסיכומטרי) עומד על 81.96 שזה גבירותי ורבותי...עלוב. לפחות בכל מה שנוגע ללימודים בטכניון. נכון שרשימה של כ-17 מקצועות לימוד שמהם אני יכולה לבחור זה לא רע אבל אם תבקשו ממני להצביע על אחד מהם ולהגיד "אוקיי, זה מה שאני רוצה ויעשה אותי מאושרת בחיים" - ממש לא אוכל לעשות את זה. ולא רק בגלל שאני לא החלטית..אני כבר לא כל כך בטוחה שמדעים מדויקים מתאימים לי למרות הביקוש והצורך בהם בשוק העבודה. פתאום נראה הרבה יותר מושך ללכת ללמוד את השפה והספרות האנגלית באוניברסיטה ולהיות מובטלת כל החיים מאשר להתקע במעבדה לחקר החלל עם כל מיני אנשים מוזרים שלא יודעים מה זה לשכב על הספה כל היום ולחשוב על שדות של חרציות כי אבק הכוכבים מעניין אותם יותר.
הבחירה בין הנאה אישית לבין הצורך לפרנס את עצמי הורסת את כל הכיף.
להלן האפשרויות העומדות בפני בטכניון (לפי מה שהבנתי אם אחליט ללכת על האוניברסיטה מלבד תואר כפול ברפואה ומשפטים לא אמורה להיות לי בעיה בקבלה ואולי גם בזה לא...):
אדריכלות נוף וארכיטקטורה - בהחלט מושך במידה מסוימת. אמנם עם העצירות המוחית שלי קשה לי לראות את עצמי בתור אדריכלית עצמאית - מאגר הרעיונות שלי יתרוקן תוך שבוע , אנשים יתחילו לזרוק עלי עגבניות ואני אתחיל להצטער שלא הלכתי ללמוד מדעי הזיקנה (כן יש דבר כזה...) באוניברסיטה.
ביוכימיה מולקולרית, כימיה, הנדסה כימית, הנדסת חומרים, הנדסה חקלאית - הרבה הנדסה וכימיה. לא מתקרבת לזה.
הנדסת אווירונאוטיקה וחלל - funny, funny people...
ביולוגיה - חמוד בתור מקצוע ללמוד אותו, סוג של מעניין. אבל במה אני אבלה את שארית החיים שלי? חקר פטריות ברגליים?
הנדסה אזרחית, הנדסה הסביבה, הנדסת מיפוי וגיואינפורמציה - אולי לגבי המיפוי...אולי.
כלכלה וניהול - *מקיאה באלגנטיות לתוך שקית נייר של מטוסים* אני לא יודעת מה זה הג'וק הזה שיש לי נגד כלכלה אבל אני פשוט לא מוכנה להתקרב לזה.
מתמטיקה, מתמטיקה + פיסיקה, מתמטיקה עם סטטיסטיקה וחקר ביצועים - האמת? גם מתמטיקה זה סביר...אף פעם לא שנאתי מתמטיקה חוץ מהפעמים שבהם קיבלתי ציונים גרועים וזה גרם לי להרגיש נחותה שכלית. אבל שוב - מבחינת עבודה עתידית זה מנבא לי רק הוראה...תהיו בטוחים שזה יגמר ברצח או התאבדות.
פיסיקה - pain...עדיף כלכלה.
בקיצור...שוב אותן הדילמות. עם הבדל קטן אחד - כעת אין לי לחץ של זמן להחליט כמו שהיה בתקופת התלבטות העתודה- עכשיו עומדות לפני שנתים של הכנת קפה ועבודות אקסל למיניהן שבזמן ביצוען אוכל להרהר להנאתי לגבי העתיד הצפוי לי (שללא ספק יהיה מושלם לחלוטין כי ככה בא לי). אני מתארת לעצמי שאם בכל זאת לא אוותר על המחשבה של ללמוד בטכניון ולצאת עם תואר מכובד ומקובל בכל העולם אצטרך לעשות פסיכומטרי שוב. אם עשיתי את זה פעמים (והשתפרתי...ח"ח לעצמי) אוכל לעשות זאת גם בפעם השלישית. הכל עינין של רצון והתמדה.
השאלה היא - מה לעזזל אני רוצה?
ואולי אני אמשיך למלצר עד סוף החיים? לפחות זה יחסוך לי התלבטויות...
אני לא מבינה למה אנחנו חיים כל כך קצת זמן. זה פשוט לא פיר. אם היו מאפשרים לי הייתי הולכת ללמוד שלוש או ארבע תארים שונים ואז נהנת ממגוון רחב של אפשרויות. אבל לא...צריך למות בגיל 80 (עד 120 טפו טפו טפו, בלי עין הרע, חמסה חמסה חמסה) כדי שלא נספיק לעשות כלום ונצטרך בלחץ לבחור מסלול אחד ויחיד שיקבע לנו את החיים. אני נגד, צריך לעשות עם זה משהו. באמת...למי מתלוננים? תנו לי את ספר התלונות יש לי מה לרשום בו...
אני באמת באמת אוהבת ללמוד. אני נהנת מהתהליך עצמו של צבירת ידע (שהוא כאמור - כוח...). אם היו מאפשרים לי רק ללמוד כל החיים ולקבל על זה כסף - לא הייתי מהססת. הייתי שמה את ביל גייטס בכיס הקטן יחד עם המשבר הכלכלי. אבל לא. אני נאלצת לבחור דבר אחד ויחיד שמראש קובע לי מסלול מוגדר בחיים - מקומות עבודה מוגדרים, מקצועות מוגדרים, חברה מוגדרת, לו" ז מוגדר. הכל מרובע כל כך. ואם אצטער על זה? נכון שתמיד אפשר פשוט לשנות מסלול אבל מה לעשות עם השנים שהתבזבזו? אם יש דבר אחד שעליו אני באמת מתקמצנת הוא זמן. חבל לי על כל דקה מבוזבזת, כמו שאמרתי - החיים קצרים כל כך. כמובן דקה מבוזבזת היא בהגדרה האישית שלי. ע"ע "דקה מבוזבזת" במילון אבן אלינה:
דקה מבוזבזת (שם עצם, נ') - כל דקה מהחיים שהועברה בסבל/תסכול.
לשכב על הספה, לאכול, לירוק על התקרה ולחכות שהיריקה תחזור אליך - לא מוגדר כמבוזבז כל אתם נהנים מזה.
על פי אידיאולוגיית החיים שלי אסור להצטער על שום דבר. ואני יודעת שגם אם אבחר משהו וזה לא ימצא חן בעיני, במידה ובאמת לא תהיה דרך חזרה - לא אצטער. אדע למצוא את הטוב שבדבר (ותמיד יש) ואחיה את החיים המאושרים שלי בכל מקרה. אבל מראש לא הייתי רוצה להגיע למצב כזה שבו אצטרך להתפשר על אפשרויות שיכלו להגמר אחרת.
אבל אני שוכחת גם עוד דבר חשוב. החיים הם בלתי צפוים (עם כל היופי שבדבר) - אי אפשר לדעת מראש מה יהיה ואיפה אני אמצא את עצמי מחר (בתקווה שבמעבדת מחשבים, מסיימת את הפרויקט המזדיין הזה כדי להגיש אותו בראשון). ככה שכל זה בעצם היה זיון שכל אחד גדול ללא מטרה אמיתית...
שיהיה לכולנו סופ"ש נעים, חיים מוצלחים מלאים בהתלבטויות והחלטות מוצלחות.
-אני-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strange But Not Special