אני מניחה שהגיע השלב בחיים שבו הלוגו בבלוג של אנג'לה הפך להיות רלוונטי גם לגבי.
I guess best friends can become strangers after all, although strangers was not what i wanted it to be...
אני לא באמת מרגישה את הצורך לבקש סליחה או לשקוע בייסורי מצפון. אני בלב שלם מאמינה שהדרך שבה בחרתי הייתה נכונה יותר, כך לפחות זה מבחינתי. את הסיום המר לא אני יזמתי, זה יכל להסתיים באופן בוגר יותר.
מעבר לזה, איך בכלל מגיעים למצב שמדברים במושגים של קשר זוגי? כל השיחה הזאת הרגישה כמו גירושים או פרידה. ולמה להגיע למצב שבו אי אפשר לדבר, אפילו אם להסתפק בהתעניינות מינימלית? ואין לזה שום קשר לזה ש"לא נשאר לנו שום דבר במשותף". אני לא רוצה להגיע למצב שבו ניפגש ברחוב ללא להחליף מילה. זה לא טבעי ולא נכון אבל זה כבר לא בשליטתי, זאת הבחירה שלך. ילדותית לטעמי, אבל היא שלך.
יום אחד אולי יבוא יום שבו תלמדי להסתכל על דברים באופן גלובלי יותר ולא לצאת מנקודת מבט אחת ויחידה שהיא שלך ומורכבת משחור או לבן בלבד, הכל או כלום. החיים קצת יותר מגוונים מזה ולא הכל קוטעים בסכין.
בכל אופן, איך שלא יהיה, אם יום אחד בכל זאת אתקל בך ברחוב בעוד מספר שנים הייתי שמחה לראות אותך מאושרת. אני רוצה שהכל יצליח לך על הצד הטוב ביותר למרות שלצערי אני רואה את זה קורה רק אם תדעי להתפשר , מה שנכון לעכשיו את לא מוכנה לעשות בשום מחיר.
אני לא רוצה להתפלסף פה במחשבות מהותיות על משמעות החיים וגם לא להכביד את הפוסט בפרטי יום יום שכרגע לא מרגשים במיוחד מעצם העובדה שהם מורכבים ברובם מהעבודה ומאמצי הלמידה האחרונים.
תקופה של הרבה התחלות ושינוים, צעדים לא צפוים והשגת מטרות.
יהיה טוב. תמיד טוב בסוף.
אף פעם לא אתן לעצמי להתבזבז על ייאוש או תסכול, החיים קצרים מידי בשביל זה.
המשך שבוע טוב. לכולם.
-אני-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strange But Not Special