אמ... לפני כמה שעות חזרתי מהטיול השנתי.. זה היה הטיול הכי קטלני שהיה לי.!!!
בהתחלה נסענו לשמורת עין גדי.. היה דווקא נחמד למרות שהייתי שם.. אז נסענו לטיול גמלים.. וחמורים.
רכבתי על גמל.. איזה מצחיק היה. הלכו לי הבייצים!!! אני מרגיש כאילו פתחו אותי.. אאוץ'!
אז בערב חנינו בחניון הלילה של מצדה..היה דווקא מקום נחמד.. ישנעו הבנים של י' חק"י וחובלים באוהל אחד חשמטרוניקה באוהל אחר האליפים בעוד אחד והבנות שאחרון..
בערב הרגשתי לא טוב.. ונכנסתי לדיכאון עמוק.. מהסוג של פעם. שלפני המקרה.. אז שמרתי הכל בבטן והראיתי מבחוץ שהכל טוב..
אז התבודדתי קצת, לא היה לי כוח לאנשים והלכתי לישון מוקדם.. באמצע הלילה משום מקום הרכז נכנס לאוהל שלנו והוציא את כולם לשלשות בחוץ... כי היה רעש.
אני כולי מתוך שינה יוצא עומד שמה ונרדם בעמידה..
אח"כ חזרנו לישון והתעוררנו ה-4 וחצי בבוקר. אכלנו משהו קל שתיתי קפה.. הכנתי לאלכס אחד ויצאנו ברגל למצדה..
עלינו אותה ב20 דקות בערך או פחות, היה מגניב.. אז עשינו לנו שמה הדרכה ואחרי שעתיים בערך ירדנו את ההר..
הרגליים שלי רעדו כמו וויברטור!!!!
אז לקחו אותנו לים המלח.. היה משעמם אז שוב התבודדתי ונכנסתי טיפה לדיכי.. אז שוב פעם הסתובבתי לבד.. נרגעתי וחזרתי.
חזרתי הביתה התקלחתי וישבתי על המחשב עד עכשיו.
אתם מכירים את זה שאחד האנשים הכי קרובים אליכם מתחיל לעלות לכם על העצבים.. אבל אתם לא מסוגלים לכעוס עליו?
שצריך לדאוג לבנאדם הזה כל היום ולטפל בו כמו ילד קטן?
ובסוף אתם תמיד תסלחו לא משנה מה?
ליל"ט!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
