את..
אני מצטער על מה שעבר עלייך..
ואני עוד יותר מצטער שאת לא מוכנה לדבר איתי אפילו.
אני יודע שאת לא רוצה יודע שום קשר או דיבור איתי ואני מבין למה אבל רק תקשיבי לי, ואז אני אעזוב אותך סופית.
טוב תקשיבי.
מאז שאני קטן אני לא אהבתי לשתף לאנשים מה שאני חושב..
לא אהבתי לדבר ובמקום זאת הייתי כותב הכל על נייר ומשמיד את הדף אח"כ.
מה שקרה הוא שאני עדיין הייתי בהאנגאובר רציני וסתם כתבתי את מה שכתבתי.. אני לא ידעתי שאטנשים יגיבו ככה.
שתיווצר כזאת היסטריה בפנימייה.
כששמעתי מה כל החברים שלי עשו, כשחיפשו אותי, שבכו.. אפילו שמעתי שי"ב חיפשו אותי והקפצתי את כל הכפר, קיבלתי את השוק של החיים.
גם אנשים שאני לא אוהב דאגו לי וחיפשו אותי.
כששמעתי את זה כאב לי הלב, על מה שגרמתי.. להם..
כשאמרו לי שראו אותך גם בוכה ובהיסטריה אמרתי זהו. הרגשתי כזאת צביטה בלב, כזה צער שרציתי לבכות.
עכשיו שמעי, כשאמרתי לך מה אני מרגיש עלייך, כשקיבלתי את הלא אז התחלתי לחשוב על החיים אחרת.
אמרתי לעצמי בהתחלה למה ושטויות כאלה ואז השלמתי אמרתי אין סיכוי אני אעבור הלאה..
היום אני חושב עלייך בתור ידידה ורק בתור זה.
ששמעתי שאת ואלכס ביחד, לא רק שלא כעסתי אלא גם חייכתי ושמחתי בשבילכם, כי אין דבר יותר חשוב לי מזה ששניכם תיהיו שמחים ומאושרים וזה גרם גם לי לאושר.
ודיי לחשוב שאני עוד ייפגע בעצמי! אין סיכוי לזה בעולם. אני לא אחשוב על זה זה סתם היה מכתב שטותי וילדותי.!!!
ששמעתי שילדים באו אלייך ואמרו לך זה הכל באשמתך והוא יתאבד בגללך רציתי להרוג אותם אותם ילדים!
רציתי למות בעצמי בגלל מה שגרמתי לך.
למה את חושבת הגעתי רק ביום שלישי? כי במשך שלושה ימים לא רציתי לבוא כי פחדתי להסתכל לך בעיניים!!!
וכך זה עד עכשיו במיוחד כשככה פגעתי בך.
את היית היחידה ששיתפתי אותה. שפחתי את הלב בפנייך וכנ"ל את.
אני עברתי מאז המקרה כמה פסיכיאטרים ועו"סיות וכולם ניסו להכניס לי לראש שאני לא יכול לתפקד ואני מסוכן לעצמי.
רצו לאשפז אותי בבית חולים פסיכיאטרי להשגחה שאני לו אפגע בעצמי..
החיים שלי בשבוע האחרון הם גהינום! ואני הכי עצוב על זה שאת לא רוצה שנדבר.
אני לא עצוב כי אין סיכוי שנהייה ביחד, אני עצוב כי איבדתי את הידידה הכי טובה שלי אי פעם. זאתי שהייתי קם בבוקר עם חיוך כי ידעתי שתהיה בשבילי אם אצטרך משהו, זאתי שידעתי שאהיה שפ גם בשבילה.
אני מתגעגע לשיחות שהיינו עושים, לצחוקים, לשלישייה שלנו: אני את ואלכס.
אני מצטער שהרסתי הכל, ואני מצטער שהמכתב התגלה כי הוא לא היה אמור ליהיות ככה.
ואני הכי מצטער שאין יותר מי שיהיה לצידי ברגעים קשים וטובים.
בזמן האחרון אני כל הזמן מרגיש באסה. שמת לב שכל פעם שהיית נכנסת אלינו הייתי שוכב לבד במיטה ושותק.. כי לא היה לי האומץ להסתכל בעיניים מרוב צער ובושה.
אז בבקשה תסלחי לי, אני מתחננן, אני כל כך אוהב אותך (והפעם בתור ידידה) כי היית לי לאחות..
אני אהיה פה על המחשב או בפלאפון עם תרצי לדבר איתי אז רק שתדעי שאני מחכה לתגובה..
או שלא ותאמיני לי אם לא תרצי לדבר איתי אח"כ אני אפסיק להציק לך...
שיר נחמני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
