sweetest goodbye

סופסוף,

אחרי תקופה ארוכה,

טוב לי.

באמת טוב לי.

אני שמחה, אני צוחקת,

אני מחייכת, אני מאושרת.

כל דבר הכי קטן מעלה לי חיוך על הפנים,

מכל בדיחה,

אפילו אם היא ממש לא מצחיקה,

אני מתפוצצת מצחוק.

כי באמת טוב לי,

ואני מקווה שזה ישאר ככה הרבה זמן.

ככה אני חיה.

מפסימיות לאופטימיות,

ולהפך.

אין אמצע בשבילי,

אין מקום שבו יוכלו לראות שרע לי,

אבל מבפנים אני אהיה מאושרת.

אין דבר כזה,

לפחות לא בשבילי.

_____________________________

למה כל כך רע לי?

למה אני לא יכולה להיות מאושרת עם מה שיש לי?

למה אני כל כך דפוקה?

תמיד אני רוצה עוד, ועוד ועוד,

אני לא מסוגלת להיות שמחה בחלקי,

אף פעם.

למה אני כל כך טיפשה?

זאת הייתה הפעם הראשונה.

הפעם הראשונה שמשהו כזה קרה לי.

הפעם הראשונה שבאמת נפגעתי.

הפעם הראשונה שבכיתי,

שבכיתי בגללך.

כבר נמאס לי,

נמאס לי מכל הירידות,

ההצקות,

והמילים הקטנות האלה שעושות כל כך רע בלב.

מבחינתי,

אין בינינו כבר כל קשר,

כי באמת שעברת את הגבול.

________________________________________

אורצ'ה ויהל תודה.

היום הבנתי מי החברים האמיתיים שלי,

בזכותכן.

באמת שכבר התגברתי.

כבר אין כלום,

לא רגשות,

לא תחושות,

לא משיכה,

כלום.

התחלתי לחזור להסתכל עליו כמו פעם,

עוד לפני הכל,

כשהיינו סתם ידידים,

והאמת? זה יותר טוב.

לפחות מבחינתי.