sweetest goodbye

אצלי הכל בסדר.

אפילו יותר טוב מבסדר, נהדר לי.

יש לי חבר שאני אוהבת,

חברים נהדרים,

הציונים שלי משתפרים,

הכל הולך נהדר.

אבל רק היום הבנתי את זה.

רק היום,

אחרי שדבר באמת נהדר קרה,

הבנתי כמה נהדר לי.

לא שלפני זה חשבתי שהכל רע,

ממש לא, גם אז הייתי מאושרת,

אבל רק עכשיו הבנתי את זה.

וזה מרגיש טוב.

עריכה:

נולדה לי בת דודה חדשה,

שחיכיתי ללידה שלה מלא זמן.

עוד דבר טוב.

עכשיו אני כבר פחות מתגעגת.

החיים התחילו להיות יותר טובים,

אבל לפעמים, יש לי רגעים,

שאת עדיין חסרה לי.

אני לא מבינה למה היית צריכה לעזוב,

סתם ככה, בלי הודעה מראש,

אפילו לא לי,

ואני פאקינג הייתי החברה הכי טובה שלך!

אבל עכשיו הכל יותר טוב,

הכל התחיל להשתפר,

ופעם ראשונה מאז,

אני באמת מאושרת.

אז אולי עדיף שעזבת.

חשבתי על זה מחדש. באמת עדיף שעזבת.

אחרי תקופה ארוכה של בעיות, עצב ודמעות,

אני סוף סוף מאושרת.

כבר לא אכפת לי מה אתם אומרים על זה,

או מה אתם חושבים על זה,

כי זה גורם לי אושר.

הוא גורם לי אושר.

אני סוף סוף שמחה שיש לי את זה,

אותו.

ולא אכפת לי שכולם ידעו,

כי אני מאושרת

אתם כאן, אבל מבחינתי אתם כבר לא קיימים יותר.

אני סמכתי עליכם, הייתי בטוחה שאתם חברים שלי,

שאתם בחיים לא תעשו משהו כזה,

אבל כנראה שטעיתי.

אתם לא באמת חברים,

כי אם הייתם חברים לא הייתם עושים את זה,

ואחרי זה עוד משקרים לי בפנים שזה לא אתם,

וגורמים לי לצאת הטיפשה, המטומטמת, זאת שמאמינה לכל דבר.

אני כבר התעייפתי מכל הדברים והבדיחות הילדותיות שלכם.

כבר נמאס לי מזה שכל פעם אני סולחת לכם על דברים כאלה,

כי הפעם, זה פשוט עבר כל גבול,

פשוט נמאס לי,

אז אני איתכם גמרתי.

פוסט קצת מעייף, אבל הייתי חייבת לפרוק את זה ולגמור עם הדבר הזה.