דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

אני לפעמים שואלת את עצמי איך נכנסתי לכל העולם הוירטואלי הזה (ואני לא מדברת על בלוגים).מה גרם לי להיכנס לשם?מה גרם לי להישאר שם שנתיים וחצי?

בגלל השיעמום נכנסתי פעם אחת לבדוק מה זה בכלל נכנסתי עוד פעם ועוד פעם והכרתי אנשים כאלה מדהימים שכל כך אהבתי לדבר איתם סה"כ 2 גברים ו2 נשים ועוד 3 גברים שנתנו לי את הטלפון שלהם אבל לא התקשרתי כי גם ככה לא יצא מזה כלום.

הגעתי לשם בגיל 18 וחצי ואחרי שנה וחצי הכרתי את רוב הצ'אט ובגיל 20 כבר ניהלתי חדר ולא בגלל שרציתי אלא בגלל פרוטקציות ממנהלים אחרים.בחדר הזה היו בערך 5 אנשים כל ערב אבל (וסליחה על המחמאות שאני מפזרת על עצמי זו הפעם אחרונה!) די בזכותי החדר התפתח וכל ערב היו בערך 50 אנשים ולפעמים יותר.אחרי חצי שנה המנהל הראשי פרש ואני החלטתי גם לפרוש, אבל פרשתי רק מהניהול.

 אחרי חצי שנה הכרתי שם בנאדם שהתאהבתי בו והוא בי, בחור מדהים (תנסו לעשות 1+1 למרות שלא תצליחו לדעתי..) אבל הכל הסתיים.

מצד אחד, הקשר הוירטואלי זה קשר טוב מכיוון שזה לא כמו קשר רגיל שהדבר הראשון שרואים זו החיצוניות ורק אז אם רוצים כמובן אז ממשיכים לאופי. בוירטואליות זה הפוך,קודם כל לומדים על האופי של הבנאדם ורק אז עוברים למראה, ולדעתי האופי הכי חשוב למערכת יחסים  אלא אם כן זה למטרת סטוץ.

מצד שני,לדעתי עדיף לא לערבב את הוירטואליות עם המציאות כי זה רק יוצר בלאגן בראש ובחיים אבל בגלל שמכירים לפי האופי אז הסבירות למערכת יחסים חזקה היא מאוד גבוהה.

אם לי הייתה אפשרות בחירה עכשיו אם להיכנס לזה או להישאר מחוץ לזה הייתי בוחרת לא להיכנס לזה כי לדעתי עדיף להשאיר את המציאות כמו שהיא בלי גורמים חיצוניים, אומנם היה טוב ויצאו לי קשרים מאוד טובים ואהבתי כמו שלא אהבתי אף פעם בחיי.היה טוב וטוב שהיה:)

מה אתם הייתם בוחרים?הייתם לוקחים צ'אנס?

בהצלחה!