המסכה הזו, שכבר כ"כ נמאס לי ממנה, לא מוכנה לצאת, לא מוכנה לעזוב.

אולי אני עוד חלשה, ואולי אני עוד תלוייה בהעמדת פנים הזו.

אף אחד לא יכול באמת לשער למה אני כזו, או מה מתחולל לי בפנים, אבל תאמינו לי שאתם לא קרובים.

אז חלאס לנסות להבין את האישיות שלי, כשאני ארצה אני אחשוף את עצמי, וזה יהיה לאנשים שבאמת אכפת להם ממני.

התגובה בפוסט הקודם הצחיקה אותי.

"לא נראה כאילו את ככ’ סובלת עכשיו, אבל כנראה יש סיבה שהתקבלת למגמת תיאטרון![; "

אולי באמת. הרי לכל דבר יש סיבה.

ובינתיים תתנו לי לחיות בשקט עם ההצגות שלי.