Never Say Never

אני כבר לא יודעת מה לעשות, עד שהתעוששתי קצת שוב הוא פגע, עוד פעם הוא, שמצחיק, שמציק, זה שתמיד שמים לב שהוא שם.

עד שהתחלתי להרגיש יותר טוב הוא שוב פעם מתחיל עם השטויות שלו, זה לא שיש לי בעיה איתן, להפך. אבל,אבל הוא כל כך מזכיר לי את התקופות של ליפני שהיינו ביחד כזה בשבוע ליפני שהיינו חברים.. מצד אחד זה טוב.. כאילו אולי זה סימן שנחזור.. אבל מצד שני זה שובר אותי, ממש ממש.

טוב אני חייבת לעמוד בהבטחה שלי לעצמי, אני אופטימית.

ד"א אופטימים- מעריצה אותכם, אופטימיות- דרך לחיים!

היה לי היום מבחן במתמטיקה, ניראה לי הלך טוב.. אני משארת בין 89 ל-100 בהצלחה לי:]

טוב אז אני מרגישה יותר טוב,

אחרי סידרת טיפולים שכללה: שיחה עם אלן המדהימה, הרבה הרבה גיטרה, כתיבת שיר ולחן בישבילו, הרבה בכי, תקיעת מסרגה בראש של בובה מאולטרת מנייר ולחשוב שזה הוא ויצירת התמונה הזו:

אני יודעת שיש פה תמונות מכמה בלוגים, סליחה אם לא רציתם שאני יעתיק.[זה משמש אותי בלבד]

אה והכי חשוב ברשימה, התחלתי ליהיות שיפרה, אני בהתחלה של צעיף נחמד..

אבל אני עדיין לא נרפאתי, כי מה לעשות, כאב של לב שבור לא מעבירים בחצי דקה.. ועזבו את זה שאני רואה אותו כל יום בבוקר בדרך לביה"ס, שחוזרים מי בי"הס, בשיעורי אנגלית ועוד במהלך היום, הרבה.

עדיין כואב לי, אבל פחות.

עדיין מתה, אבל מעוררת לאט לאט לחיים.

עדיין רוצה לצרוח[למרות שכבר צרחתי תאמינו לי הרבה.], אבל פחות.

בא לי לקלל לו ת'אים אמא שלו, לתת לו תמכות של החיים, למדתי כמה דברים מהשיחה שלי עם אלן[תודה רבה אלנוש, חייבת לך כל כך הרבה.] אבל דבר אחד אני פנים חזק, אלה שיכולים לגרום לך לבכות לא יעשו את זה, אם הם עשו, כניראה שלא מגיע להם את הזכות הזו.

זהו.

הוא פגע כל כך, הרס.

המשפט הזה, עכשיו אני מבינה אותו "החברים הכי טובים שלך זה אלה שיש להם את הכוח ליפגוע הכי חזק, אבל הם לא עושים את זה." חשבתי שהוא מכיר אותי, 3 פעמים היינו חברים. חשבתי שהוא מכיר אותי הכי טוב מכולם, חשבתי.

טוב אבל זה לא אשמתו, הוא זה שהלך אם הדרך שלי. אם הוא היה אומר לי שהוא אוהב אותי והוא בעצם לא אז באיזה שהוא שלב היינו נפרדים, והוא היה צריך להגיד לי למה כי הוא מאמין בזה, ואז הייתי נפגעת יותר כי, כי הוא היה משקר לי, משחק לי בלב, משחק בי. אז איך זה שהדרך שלי פוגעת בי? איך זה דרך שלי ורק שלי פוגעת בי?

אני כבר לא יודעת מה לעשות, כבר אין לי כוח לכלום, אין לי כוח לנשום, אין לי כוח לחיות.

אני לא רוצה לחיות יותר.

אין ידעתי, הייתי צריכה להקשיב למה שהיא אמרה לי ולא ללכת עליו!

אני טיפשה, סתומה, מפגרת, מה שאתם רוצים!!!

עוד פעם ניסיתי ועוד פעם נפלתי, עוד פעם עפתי ונפלתי, עוד פעם הכאב הזה, אני מרגישה סתומה פשוט בא לי לצרוח סססססססססססססססססססססססטטטטטטטוווווווווווווווווווווווווומממממממממממממממממממממממממהההההההההההה

למה עשיתי את זה? כדי להישבר שוב? כל כך צדקתי שפחדתי, עכשיו אני פשוט יודעת עד כמה. כבר לא בא לי לעשות כלום, שוב פעם קורה מה שנגמלתי, עד שהצלחתי לרזות קצת, אני שוב מתנחמת באוכל, לא יודעת למה זה פשוט מעסיק אותי.

כואב לי כל הגוף כיאלו, כאילו טיפסתי להר גבוה וקפצתי ותוך כדי הנפילה תקעתי לעצמי סכין בלב, וסובבתי.

אני שוב פעם מה שהייתי, מומיה, הגוף זז אבל אני מתה, מתה ולא יחזור לחיים.

בא לי פשוט לצרוח, לא בא לי גיטרה, לא בא לי כדור עף, לא בא לי מוזיקה, לא בא לי לנשום.

כואב לי כל כך עמוק, כל כך עמוק הוא פגע. פגע וסיבב.

בא לי לבכות, אבל אני לא מצליחה, כואב לי כל כך שאני אפילו לא מצליחה להוציא אותו החוצה, בחוצה עם הדמעות שישתפו אותי.

אני לאאאאאאאאאא רוצהההההההההההה כלווווווווםםםםםםםם!!!!!!

בא לי לבעוט במישהו, ליבעוט כל כך חזק, כל כך חזק שאני יהרוג.

טעות, אני רוצה שירביצו לי בלב, כל כך חזק, חזק שאני לא ירגיש אותו יותר, לא ירגיש אותו בכלל ואז, אז לא יכאב לי, לא יכאב לי יותר בחיים.