-פרק 3-
היה זה יום חמישי חמים, ניקי ישבה בחוץ על הדשא מלטפת את הכלבה ושקועה בשירים של ALY & AJ
השירים האלה תמיד גרמו לה הרבה מחשבות, ולפעמים סילקו אותן..
היא חשבה על הקטע שעשתה לאחותה, היא לא ידעה אם לבקש סליחה או לעמוד על שלה..
בינתיים אצל קלואי...
המזוודות היו ערוכות ועמדו בסלון, קרוב לכניסה.
קלואי הערוכה כבר ציפתה לאחותה התאומה, למרות הריב עדיין רצתה להפרד..
כעבור רבע שעה קראו לה הוריה, היא נאלצה לרדת בלי להפרד מניקי.
מבט אחרון על השכונה הכה מוכרת, כניסה לרכב, התנעה, והנה ניקי.. צועדת הבייתה שקועה בשיריה.
"חמורה שכמותה!" חשבה בליבה "אפילו להפרד לא באה.."
הדרך לשדה התעופה הייתה נעימה, משום מה היא אהבה את הדרך עד לנמל התעופה בן גוריון
מין דרך מוכרת כזאת, שגורמת לך להזכר בהרגשה הנעימה של חזרה הבייתה..
רק שהפעם היא נסעה לחודשיים תמימים באמריקה..
"קלואי, הגענו!"אמרה לה אימה, אבל היא המשיכה לחלום..
"קלואי תתעוררי!!" חזרה על כך, וקלואי התנערה וקפצה מהרכב במהירות.
הם נכנסו לשדה התעופה, העבירו את המזוודות ונפרדו מקלואי בלבביות.
את דרכה למעלה המשיכה בעצמה, שקועה במחשבות על השיחה שלה עם ניקי..
ופתאום Together were One in a million Don't be afraid, don't say it can't play out the way that we want It's gonna be brilliant
...Like it or leave it I can't help but feel like I'm one One in a million
"נהדר! כמו תמיד קוטעים אותי באמצע.."חשבה בליבה וענתה לפלאפון
"כן, מי זה?"שאלה
מישהו ענה לה מעבר לקו..
"היילי! היי!!" אמרה בשמחה
"היי חומד! מתרגשת?" אמרה לה היילי
"מאוד!! אבל בטוח יהיה שווה" השיבה
"נכיר לך את כל החתיכים בבצפר" צחקה
"בכיף! טוב אני עולה עוד מעט על הטיסה! ביי!"
והיא ניתקה את השיחה בדיוק כאשר הגיע הזמן לעלות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"excuse me, you are sitting in my place" שמעה פתאום קול נאה מלמעלה בעודה יושבת
ומחכה לטיסה, שקועה במחשבות..
"emm..sorry" השיבה ופינתה לו מקום
"וואו אני מקווה שאני לא מסמיקה! הלוואי שניקי הייתה פה..איזה צחוקים היו יכולים להיות.."חשבה
"what's your name? i see you know english well" אמר לה פתאום, בדיוק כאשר המריאו
"??what" שאלה אותו דיי בצעקה..
"שאלתי איך קוראים לך!" צעק בחזרה (באנגלית)
"אני מצטערת,האוזניים שלי סתומות!" השיבה
הוא משך בכתפיו והשתתק.
כשהכל התבהר היא שאלה אותו מה רצה.
"רק רציתי לדעת איך קוראים לך" אמר לה
"קלואי, ומי אתה אם אפשר לדעת?" שאלה
"קוראים לי כריס ואני בדרכי ללוס אנג'לס" השיב
"כולם נוסעים ללוס אנג'לס פה, לא שמת לב?"צחקה קלואי
"אפשר את מספר הטלפון שלך?"
"פחח מה נראה לך? בקושי אנחנו מכירים ואני אביא לך?!" אמרה וקמה ממקומה.
"גברתי הצעירה, לא יורשו טיולים במטוס לפני שהסמל להורדת החגורות יכבה!" אמרה הדיילת בתקיפות
"אבל הוא מטריד אותי!"השיבה באותו טון תקיף
"היא סתם ממציאה אל תאמיני לה!!" צעק כריס מעברו השני של המטוס
"אנשים! מה זה פה אוטובוס?! חזרי למקום מיד גברתי" הדיבור שלה התרכך בסופו אבל קלואי עדיין ראתה בו מין חוצפנות
בלית כורחה חזרה למקום נועצת בכריס מבטים שהוא לא הבין את פשרם, אבל ראה בו תקיפות שסקרנה אותו.
לאחר שעתיים...
"את כועס..ת?" שאל הפעם בעברית במבטא אמריקני כבד שהעלה על פניה חיוך
"i thought that you don't speak hebrew" צחקה
והוא השיב לה באנגלית: "האמת, אני יודע טיפה.. אז..את מביאה לי את הטלפון שלך?"
היא הביטה בו במבט שהיה תקיף בהתחלה, ואז הלך והתרכך..הוא כבר התחיל לקוות אבל..
"אני אחשוב על זה ואודיע לך אח"כ" אמרה,ובדיוק אז הוגשה שתייה.
אבל הוא היה חסר סבלנות ושאל אותה כל 5 דקות עד שנכנעה לו.
ולפני הנחיתה, חייך ואמר לה "סבבה, אז אצור איתך קשר"
כאשר ירדה קיבלו את פניה דודיה, ובעיק דודתה בחיוך ענקי
"חומד! איך הייתה הטיסה?" שאלה
"אני אספר לך את כל הפרטים החשובים בדרך"
היילי: אין בעיות, ועכשיו בואי נלך, לא יזיק לך סיור בביתינו ואז בקניון! מה דעתך?"
קלואי: "בכיף!!"
בפרק הבא::
ניקי ישבה על המיטה בערב, ולא ידעה אם להתקשר אליה או שלא..
באותו הזמן קלואי ישבה ליד הפלאפון שלה..מחכה למזל
פתאום צלצול..
"הלו, מי זה?" שאלה קלואי
תגובות מישהו??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Writer-ya thats me
