פרק יא'

 קיוזו ישב לבדו ביער, עדיין מתקשה לקבל את הבשורה ההיא 'קצ'שירו יישאר מאחור כדי להגן על הכפר' כך קבע קאמביי.

 'להגן על הכפר, חה. זאת בהחלט הייתה בדיחה טובה' הוא בקושי מסוגל להגן על עצמו. הרי ברור היה שלא אכפת לו אם מישהו נוסף ימות. הדבר היחיד שעניין אותו, הייתה העובדה שכך הוא יוכל  להיות קרוב אל קירארה .

'פרחח ארור' הוא היה כולו מדושן עונג, כמעט שהתעלף מרוב שמחה כשהודיע לו קאמביי שהוא נשאר בכפר. קיוזו נאנח, כועס על עצמו על שהלך מבלי להגיד דבר, אם כי מה שהתחשק לו יותר מכול היה לערוף את ראשו של קצ'שירו. הוא מעולם לא חשב שדבר כזה עלול לקרות לו, הממזר הקטן, באמת הצליח להזיז אותו הצידה. איך לעזאזל יכול היה להרשות זאת, 'אין מצב, שהממזר הזה, יישאר לבד עם קירארה שלי.' חשב בליבו. לפתע עצר, מעכל את דבריו, 'קירארה שלו?' איזו מן מחשבה מוזרה עברה בראשו. נראה שגורביי צדק.

קיוזו הרגיש שהוא הולך ומשתגע, מחשבות רבות פרצו אל תוך מוחו מנפצות את חומת ההיגיון שלו. לא משנה כמה ניסה לחשוב על משהו אחר, מחשבותיו תמיד היו חוזרות רק לנושא אחד – קירארה.

היה עליו לעשות משהו, לפני שישתגע לחלוטין, נראה שלעזוב את הכפר היה הפתרון היחיד.

"קיוזו." נשמע לפתע קול,  הוא היה מוכר מאוד, ומשום מה גרם לעצביו של  הסמוראי לרעוד בכל פעם ששמע אותו. קיוזו שלח מבט חודר אל דמותו של קצ'שירו, אשר החל מתקרב עליו אט – אט. "אני רוצה לדבר איתך.".

הסמוראי הבלונדיני, החל שולף את אחת הקטאנות שלו, מכוון אותה אל הנער, "אתה רוצה למות?" שאל בקול קר ואכזרי, יותר מבעבר. עיניו האדומות ננעצו בנער ירוק השיער שמולו, מאיימות ומפחידות.

"הרוג אותי, אם תרצה." השיב לו קצ'שירו, לא נראה שממש פחד, "אבל זה לא ישנה דבר.".

לא רחוק משם עמדו שיצ'ירוג'יו וגורביי, אשר יצאו גם הם בעקבות קצ'שירו וקיוזו. והביטו במתרחש בדאגה, "אני חייב לעצור אותו." החל שיצ'ירוג'יו, כשהרגיש את ידו של גורביי על כתפיו.

"חכה רגע." אמר הסמוראי החביב.

"גורביי סאן?" שאל שיצ'ירוג'יו באי אמון. גורביי, היה האדם האחרון ממנו הוא ציפה להיעצר.

"אל תתערב." השיב גורביי.

"מה זאת אומרת, 'אל תתערב'?" התפלא, "אתה רוצה שהוא יהרוג את הילד?".

"זה לא יקרה.".

"מה?" נדהם שיצ'ירוג'יו.

"בטח בי 'מומוטארו', לא יקרה כלום לילד." אמר גורביי בעודו מחייך, שיצ'ירוג'יו נאנח.

"בסדר, אבל בשנייה שנראה לי כי המצב יוצא משליטה, אני נכנס." אמר.

"אני אחרייך." חייך גורביי בשנית.

קצ'שירו, לקח צעד אחד לאחור, לא היה בכוונתו לסגת, זאת הייתה ההזדמנות האחרונה שלו להתעמת עם קיוזו. והוא לא יוותר עליה, לא חשוב מה יהיו התוצאות, "אני מתנצל על כל הדברים שעשיתי ואמרתי בעבר," החל בולע את רוקו,  "אבל זאת האמת, קירארה בחרה בי.".

"סיימת?" שאל קיוזו, חרבו עדיין מכוונת אל הנער.

"עדיין לא, כמו שכבר אמרתי לך בעבר, קירארה הייתה שלי.".

"זה לא מענייני." השיב הסמוראי, ידו כבר החלה לרעוד מרוב כעס.

"אולי לא, אבל בכל זאת יש משהו שרציתי שתדע. כאשר אמרתי שהיא הייתה שלי, התכוונתי במלאו מובן המילה..." לקח נשימה ארוכה, הצעד הבא שלו לא היה קל, אבל הוא לא ייסוג עכשיו, יהיה מה שיהיה.

"קירארה, התמסרה לי בכל גופה ונשמתה.".

"מה?! " הסמוראי הבלונדיני, חש שהוא כבר לא יכול לשלוט בכעסו, ידו לפטה חזק יותר את ניצב חרבו.

קצ'שירו חשב שאולי עליו להפסיק כאן, אבל משהו בתוכו מנע זאת ממנו. הוא רצה לראות את קיוזו מושפל לגמרי, גם אם זה אומר שחייו שלו בסכנה, "ממש כמו ששמעת, קירארה, התמסרה לי לחלוטין. לא רק ליבה היה שלי, אלא גם גופה." אמר לבסוף, מוכן לגרוע מכול.

אך קיוזו לא אמר או עשה דבר, רק ישב במקומו. גופו הפך לאבן ופניו לבנות היו כסיד, מנסה לעכל  את מה שהרגע סיפר לו קצ'שירו.  הוא הרגיש כאילו חרב ננעצה בבשרו, והכאב היה בלתי נסבל, אפילו עבורו.

 שיצ'ירוג'יו שלא היה רחוק משם בהרבה ושמע את דבריו קפא גם הוא בתדהמה, "מה הוא הרגע אמר?".

 "אני לא מאמין, איך הוא מעז!" נהם  גורביי, זאת הייתה הפעם הראשונה ששיצ'ירוג'יו ראה אותו כל כך כועס. "איך הוא מעז לשקר בצורה כזאת, ולהכפיש את שמה הטוב של הילדונת, רק בגלל רגשי הנחיתות הטיפשיים שלו." קרא בזעם, מניח יד אחת על נדן חרבו.

"הוא עוד ישמע ממני.".

ההמשך יבוא ...

טוב זהו בנתיים , מקווה שאהבתם

שלכם...