סיפורי אהבה

אני מצטערת על הייבוש, הייתי ממש עמוסה השבוע = \

הנה הפרק .. :

פרק 28-

לילך:"כן אבי?" היא שאלה בקול חושש. מאז המקרה במועדון היא לא שמעה ממנו

אבי:"אנחנו צריכים לדבר"

לילך:"כ-כן.. אני מניחה"

אבי:"איפה?"

לילך:"אתה.. יכול לבוא אלי?"

אבי:"כן.. כמה דקות ואני אצלך"

לילך:"בסדר" הייתה שתיקה קצרה

אבי:"טוב.. אז.. בי"

לילך:"בי" הם ניתקו והיא נאנחה בייאוש

רוני:"אז.. צלצלתי אליו"

ספיר:"חשבתי שתעשי לו ביקור בית"

רוני:"אהא.. אני יעשה לו ביקור.."

ספיר:"טוב.. בהצלחה" היא אמרה ושתתה עוד מהבקבוק שלה

רוני:"מה איתך רווקה זקנה שלי... אין לך מישהו?"

ספיר:"בינתיים טוב לי לבד"

רוני:"את בטוחה שאת לא לסבית?"

ספיר:"נו באמת רוני.. אחרי גיל את באמת חושבת שאני לסבית?"

רוני:"למה את מזכירה אותו לעצמך שוב ושוב ושוב?"

ספיר:"צודקת.. בואי נרד מזה"

רוני:"מממ... תזמיני את ההוא שמה!" היא אמרה והצביעה על איזה מישהו שישב כמה מטרים מהן

ספיר:"לכי תזמיני אותו את"

רוני:"יש לי את תומר"

ספיר:"אין לך את תומר..."

רוני:"אבל יהיה... אם אני מזמינה לו שתייה אני מזמינה לו בשמך"

ספיר:"די רוני.. אין לי כוח"

רוני:"ספיר! קדימה! לכי אליו כבר!"

ספיר:"די!"

רוני:"לא! אני יספר לאבא שלך מה באמת קרה למכונית שלו"

ספיר:"אוף איתך"

רוני:"שו לכי מפה! לכי תזמיני את החתיך ההוא לשתות משהו!!!! קדימה!! היידה!" היא דחפה אותה אליו. ספיר סידרה את חולצתה הלבנה והתקרבה אליו הוא היה עם הפנים לבר ובדיוק סיים את הבקבוק שלו

ספיר:"הו.. נגמרה לך השתייה?" הוא הסתובב אליה והיא נדהמה מעיניו הכחולות "רוצה עוד סיבוב? עלי?"

..:"לא.. תודה אני צריך לזוז.."

ספיר:"טוב תשמע.. חברה שלי משגעת אותי שאם אני לא יזמין אותך לשתות איתי משהו ולרקוד אז היא תספר לאבא שלי מה קרה למכונית שלו.. אז מה'כפת לך? בקבוק אחד קצת לרקוד ואתה עף בטיל הביתה.." היא חייכה אליו חיוך מזמין והוא גיחך והוריד את ראשו "נוו... בבקשה"

..:"טוב.. סבבה.." היא התיישבה לידו וקראה לברמן וביקשה ממנו עוד שני בקבוקי בירה הוא הביא להם את הבירה בחיוך והם שתו יחד

ספיר:"אח.." היא שתתה עוד שלוק "נעים מאוד.. ספיר"

..:"בן" הם לחצו ידיים והמשיכו לשתות

עינב:"עידן תקשיב לי רגע.. אני לא אמרתי לו לבוא אלייך הוא פשוט..."

עידן:"חאלס עינב...! אני לא מאמין לך! בטח שכבת איתו או משהו.. העיקר לו את נותנת" עינב הרגישה מחנק בגרון ואיך היא מתעצבנת עליו ואיך עוד שנייה הכל מתפרץ החוצה

עינב:"זהו!!! נמאסת עלי!" היא צעקה עליו הוא נרתע ממנה קצת, הוא לא ראה אותה ככה הוא היה רגיל שהיא קטנה, עדינה ושברירית שתמיד חוזרת על ארבע כמו כלבה טובה "אידיוט אחד! נמאס לי ממך!!!!" היא החטיפה לו סטירה שהשאירה לו סימן היא לא האמינה שהיא החטיפה לו עכשיו. אבל היא כלכך התעצבנה מהיחס שלו "אני ואתה?! גמרנו! אני הולכת עכשיו לאביב להזדיין איתו!!! עכשיו אתה שמח?!" היא אף פעם לא אמרה כאלו דברים הוא פשוט הדליק לה את כל הפיוזים

עידן:"אמרתי לך שכבר שכבת איתו אז הוא בא אלי" היא החטיפה לו עוד סטירה בלחי השנייה שכנראה החזירה לו את המוח למקום "א.. אני מצטער"

עינב:"עכשיו נזכרת?! מאוחר מידי!" היא החלה ללכת לכיוון הדלת "כשתתחיל להתגעגע, תזכור שזה אתה שנתת לי ללכת!" היא טרקה את הדלת בבת אחת והוא התיישב בנחיתה על הכיסא, והכיסא נשבר.

עידן:"סעממק אחחח" הוא נאנק מכאבים

עינב עצרה מונית וכשעצרו לה היא אמרה שם של רחוב.. לא של הבית שלה – של אביב.

לילך:"הי... אבי" היא פתחה לו את הדלת וסימנה לו להיכנס

אבי:"הי.. מישהו נמצא אצלך?"

לילך:"לא.. אתה רוצה קפה?"

אבי:"כן.. אני אשמח" הם נכנסו למטבח ולילך הכינה לשניהם קפה היא שמה שני ספלים והתיישבה מולו "מאיפה להתחיל?" הוא שאל בחיוך נבוך

לילך:"אני יתחיל מזה שאני מצטערת שגרמתי לך לכ"כ הרבה סבל, ואני מצטערת שסיבכתי אותך בכל הקטע עם ההריון..."

אבי:"רק שתדעי, שההודעה על ההריון עשתה לי שני דברים.. אושר ודאגה..." היא הסתכלה עליו במבט לא מבין "תראי מאז השנה הראשונה שלנו יחד יכולתי לראות איתך עתיד.. משפחה וכו'.. אבל ניפצת לי את החלומות ברגע שבגדת בי" היא השפילה את ראשה "אבל שאמרת שאת בהריון הייתי מאושר.. כי התינוק אולי שלי.. ו..תמיד רציתי להרגיש איך זה להיות.. אבא.. ועוד איתך? זו ההרגשה הכי טובה שיש.. אבל היו לי כמה דאגות.. קודם כל שאולי התינוק לא שלי.. והוא של משמו.. ואם התינוק הוא שלי את לא תחזרי לאהוב אותי כמו שאהבת פעם.. אם אהבת.. ואת לא תצליחי לאהוב אותי כמו שאת אוהבת את משמו.."

לילך:"יוני.. למשמו הזה קוראים יוני"

אבי:"של מי התינוק לילך?" הוא התעלם מדבריה. זה לא מתוך אי כבוד אליה – הוא לא יכל לשמוע את שמו זה גרם לו לצריבה עמוקה.

לילך:"אני.. לא יודעת"

אבי:"שכבת איתו?" היא הנהנה "נצטרך לעשות בדיקה.. את לא חושבת?"

לילך:"כן.. כבר קבעתי תור ליום שישי"

אבי:"יוני יודע?"

לילך:"מההיריון או מהבדיקה?"

אבי:"שניהם"

לילך:"אני הייתי בדרך לספר לו על הבדיקה, מההיריון הוא כבר יודע"

אבי:"אה.. אז.. אני יגיע לשם.. איפה את עושה את הבדיקה?"

לילך:"בכללית שבקצה העיר כאן.. אצל רופא שנקרא ד"ר גולד, אברהם גולד אני חושבת"

אבי:"בסדר.. אני יהיה שם" הוא קם "להתראות ביום רביעי" הוא חייך והלך משם. הוא נכנס לאוטו ונסע לכיוון רון חברו הטוב.

אביב:"מי זה?" לא נשמע שום קול מעבר לדלת הוא ירד בזריזות במדרגות פתח את המנעול והופתע לראות שם את עינב "עינב? מה את עושה כאן?" היא באה לומר משהו אבל סתמה את הפה. היא הסתובבה נשענה על הקיר שליד הדלת שלו והחליקה לרצפה הוא התבונן בה המום והתיישב לצידה

"הכל בסדר?" הוא שאל והתבונן בה בתמיהה. דמעה גלשה מעיינה

אביב:"מה? מה זה? את בוכה?" הוא שאל שוב והיא פשוט חיבקה אותו

עינב:"לא.. כלום לא בסדר.."

אביב:"מה הוא עשה לך הפעם?" היא לא ענתה לו ורק בכתה הוא חיבק אותה אל חיקו

עינב:"נפרדתי ממנו סופית.. וסטרתי לו.. פעמיים.... הוא עיצבן אותי כל כך!" היא אמרה בין הדמעות. הוא לא אמר מילה ורק ליטף את שערה ברכות. הוא סובב את פניה אליו וניגב את דמעותיה

אביב:"אל תבכי עליו הוא לא שווה את הדמעות שלך"

עינב:"הוא כן!"

אביב:"עשית את הדבר הנכון"

עינב:"אז למה אני לא מרגישה כך?"

אביב:"זה יבוא לך.." הוא חייך אליה "אני תמיד אהיה כאן לצידך מתוקה" הוא לחש לה וחיבק אותה אליו. והתפלא מההתנהגות שלו.. הוא אף פעם לא היה אדם כ"כ מתחשב.. אבל כשזה נגע לעינב הוא נהיה רך ומנחם. הוא אהב אותה כאחותו. לפחות ככה הוא חשב.

מור התעוררה ותומר עוד ישן לצידה היא צפתה בו ישן במשך דקה וחייכה לעצמה חיוך מטופש לאחר עוד דקה שבהתה בו היא ירדה למטה לשתות כוס מים היא ירדה במדרגות ושמעה שם מישהו היא ירדה עוד טיפה וראתה את יעל ועוד איזה מישהו. המישהו הזה היה בלי חולצה והם שניהם התמזמזו

מור:"אהמ.." היא כחכחה בגרונה והשניים מהרו להתנתק

יעל:"מור.. היי" היא אמרה במבוכה "מה את עושה כאן?"

מור:"מה אני עוד יכולה לעשות כאן..? אני עם תומר"

יעל:"הוא בבית?!" היא שאלה מבוהלת

מור:"כן... רגע.. אז יש לך מישהו חדש נכון? החששות שלו היו נכונות"

יעל:"הוא יודע?"

מור:"לא.. הוא רק חשד" היא התבוננה לאותו נער בלי החולצה "אתה.. בלי החולצה, מה אתה בשקט?"

..:"מי? אני?"

מור:"לא, אז סבתא שלי.. אתם ביחד?"

יעל:"כן כבר 3 חודשים"

מור:"ותומר לא יודע מזה?!" היא שאלה בספק צעקה ספק לחישה. יעל הנהנה בראשה "את חייבת לספר לו" היא אמרה חד משמעית.

יעל:"אבל אני לא רוצה שיתחיל לחקור אותי וזה"

מור:"הוא אח גדול.. זו המחויבות שלו"

יעל:"אבל אם הוא יחליט ש'דין הוא לא בשבילי'?!"

מור:"אז הנער בלי החולצה זה דין.. הבנתי.." היא הרהרה לעצמה "אין לך ברירה מותק" היא אמרה וסימנה עם ראשה לדין להתחפף

דין:"א... כן אני ילך.." הוא לבש את החולצה נשק לשפתיה של יעל והלך משם. יעל התיישבה על הספה נאנחה אנחה ארוכה ומיואשת וטמנה את ראשה בין שתי ידיה, מור התיישבה לידה וליטפה את גבה

מור:"את חייבת לספר לתומר" היא אמרה ברכות

יעל:"אין לי כבר כוח להתמודד איתו. את יודעת מה הוא עשה לאקס שלי? סיוט!"

מור:"כן .. אני סוג של שמעתי על זה.." היא אמרה ועיקמה את שפתיה "את רוצה שאני ידבר איתו?"

יעל:"את תעשי את זה בשבילי?"

מור:"אההה.. איזו שאלה... הכל בשבילך מתוקה"

יעל:"איך הוא יקשיב לך בלי להשתגע?"

מור:"כמה דקות איתי בחדר נעול והוא כמו מישהו על גראס" היא אמרה וקרצה לה

יעל:"יאק"

מור:"מה יאק? את כמעט עשית את זה עם חבר שלך פה על הספה!"

יעל:"אה.. טוב.. אממ.."

מור:"אתם כבר שכבתם?"

יעל:"לא! חלילה.. אני עוד בתולה"

מור:"אה.." היא אמרה ונזכרה איך היא איבדה את הבתולים שלה – באונס. היא שקעה בעולם משלה.

יעל:"מור? את בסדר? את ניראת מעופפת" היא העירה אותה מהמחשבות

מור:"אני בסדר.. אני פשוט נזכרת איך אני איבדתי את הבתולים שלי, בכיתה ט' "

יעל:"באמת? כזו צעירה? עם מי? תומר?" מור גיחכה

מור:"אם בכיתה י' באתי אלייך הביתה וגילית לפתע שאנחנו מסוכסכים מהגן, יכולנו לשכב? תחשבי בהיגיון יעל"

יעל:"אה וואלה.. נכון.." היא הרהרה בקול "אז עם מי?" היא פנתה שוב למור

מור:"אני לא אוהבת לדבר על זה" היא אמרה והשפילה את ראשה

יעל:"מה? לא היה מוצלח?" היא אמרה בחיוך ערמומי.

מור:"לא.. ממש לא. אני.. נאנסתי" היא אמרה בשקט

יעל:"אה.. אוי. אני לא ידעתי..."

מור:"זה בסדר מותק..." היא חייכה אליה "אבל אל תשכבי איתו כי הוא לוחץ עלייך.. רק אם את מרגישה מוכנה! את צריכה לעשות את זה עם הבנאדם הנכון ובקצב שלך!"

יעל:"אני יודעת.. ותאמיני לי.. שהוא הכי לא לוחץ.. הוא הכי מקסים בעולם" היא אמרה בחיוך

מור:"אל תדאגי... אני יטפל בזה"

יעל:"תודה.. אין כמוך" הן התחבקו ומור חזרה למעלה ואז נזכרה שהיא לא שתתה אפילו.. אבל היא הייתה כ"כ עייפה שהיא פשוט נרדמה

רון:"אברהם גולד?!"

אבי:"כן, יש בעיה עם זה?"

רון:"מה אתה סתום?!" אבי הסתכל עליו במבט לא מבין "מה שם המשפחה שלי?!"

אבי:"גולד.. נו אז?.." רון הסתכל עליו במבט של תחבר-את-הפאזל "רגע... אתם קשורים אחד לשני?!"

רון:"קשורים?!!?!?? הוא דוד שלי!"

אבי:"מה?! אתה רציני?!"

רון:"הכי שבעולם גבר! אני יכול לסדר שאתה תהיה האבא!"

אבי:"אתה תעשה את זה בשבילי?"

רון:"בשבילך גבר? כמובן.. אתה אח שלי מהגן" הוא נתן לו כיף של גברים

אבי:"תודה רון, אני חייב לך"

למחרת –

יוני לבש את המדים שלו ולקח את התיק הגדול שלו 'עוד יום אחד עם המפקדת שלי ואני מתפלץ. היום הבדיקה של לילך.. אני חייב למצוא תירוץ להסתלק.. למה תירוץ? אני יגיד את האמת..' הוא חשב ובא לפתוח את הדלת שבדיוק הטלפון שלו בבית צלצל הוא ענה:

יוני:"הלו?"

..:"שלום, אני יכולה לדבר עם יהונתן בר?"

יוני:"מדבר.."

..:"שלום, אני מדברת ממשרדו של גבריאל רומנו מנהל הרשת נייקי בארץ הוא שואל האם אתה פנוי לפגישה ביום ראשון הבא ב-8 בבוקר"

יוני:"אם אפשר לשאול מדוע?"

..:"יש לו הצעה בשבילך"

יוני:"בנוגע למה?" הוא שאל מבולבל

..:"הוא יסביר לך הכל... האם אתה פנוי?"

יוני:"יום ראשון אמרת?" הוא הרהר לדקה "אני יכול ביום ראשון שבוע הבא ב-8 בבוקר"

..:"אין בעיות, רשמתי." היא נתנה לו את שם הרחוב "להתראות"

יוני:"יום טוב" הוא ניתק והסתכל בפתק ששם רשום שם הרחוב "מוזר" הוא לחש לעצמו יצא מהבית ונעל את הדלת.

אורן:"שיר! שיר!" היא הסתובבה ונשמה עמוק הוא נעמד מולה "היי" הוא חייך

שיר:"היי.."

אורן:"אנחנו.. יכולים לדבר?"

שיר:"כן"

אורן:"זה.. בקשר למישהו החדש שלך..."

סליחה על הייבוש..

http://www.youtube.com/watch?v=dKxxb2qZFqs

תפעילו כשיהיה **

למרות שהמצברוח שלי ברצפה ..הנה הפרק:

פרק 27-

תומר:"רו...רוני?"

רוני:"האחת והיחידה"

תומר:"מה.. מה קורה?"

רוני:"אמרתי לך כבר.. אני מתגעגעת אלייך"

תומר:"רוני, את מוכנה כבר לשכוח מזה?" הוא אמר ושפשף את פניו "יש לי מישהי חדשה"

רוני:"אני יודעת.. הזכרת אותה במשיבון. מור אם אני לא טועה.. מה שלומה בימים אלו?"

תומר:"היא בסדר, יש לנו שנה וחצי היום" הוא ניסה לשמור על אורך רוח

רוני:"אה.. מזל טוב לכם"

תומר:"בקיצור רוני מה את רוצה?"

רוני:"אותך.. מה זה לא ברור?"

תומר:"רוני.. תפסיקי עם זה.. תמצאי לך מישהו חדש.. כמו שאני מצאתי"

רוני:"אתה אוהב אותה יותר ממני?"

תומר:"אני באמת חייב לענות על זה?"

רוני:"כן"

תומר:"אני אוהב אותה יותר ממך.. כן.. את שמחה עכשיו?" 'יותר ממה אי פעם אהבתי אותך. אם בכלל' הוא חשב לעצמו

רוני:"לא.. אני רוצה לראות אותך רק עוד פעם אחת.."

תומר:"כנסי לפייס-בוק של מור" הוא ניתק לה וסגר את הטלפון 'למה כשהכל כ"כ טוב לי עכשיו היא חייבת להופיע?' הוא חשב והרגיש נואש

למחרת באודישן למסיבה

נוגה:"אוקי אתם מוכנים?" היא שאלה את אורן גיא קים שיר ואלון שעמדו על הבמה

"כן" סיכמו כולם יחד

נוגה:"בבקשה" מור ישבה בקהל לבדה וחיכתה שהם יתחילו

כשהם סיימו השופטים.. כלומר המורים מחאו כפיים וגם מור.

נוגה:"תודה רבה.. זה היה מאוד יפה.. אנחנו נודיע בהמשך.. אתם משוחררים הביתה"

הם ירדו מהבמה שיר כבר רשמה את ההודעה וחיכתה רק לשלוח אותה

שיר:"היה טוב מאוד אה אורן?"

אורן:"כן! היית מצוינת"

שיר:"תודה! היי.. בא לך אולי לשבת בחוץ נדבר קצת. אין לי כוח ללכת הביתה"

גיא:"גם לי בא"

קים:"כן גם אני"

אלון:"אני יחזור הביתה" הוא אמר ויצא משם

מור:"הייתם נהדרים!" היא הצטרפה מאחור כולם הסתובבו אליה

שיר:"היי את באה להצטרף אלינו? אנחנו יושבים בחוץ.." היא אמרה לה וקרצה

מור:"בכיף!" הם יצאו כולם החוצה והתיישבו על ספסל אורן וגיא ישבו על המשענת קים ישבה בין רגליו של גיא שיר ישבה בין רגל אחת של אורן ובין רגל אחת של גיא ומור ישבה בין רגליו של אורן שיר שלחה את ההודעה ונשענה על רגלו של גיא שאורן יוכל לראות את פניה

בן קיבל את ההודעה וצלצל אל שיר

הטלפון של שיר צלצל היא הוציאה אותו מהתיק והסתכלה במסך וחיוך גדול התפשט על פניה – בדיוק כמו שבן אמר לה לעשות

אורן הסתכל על פניה של שיר והופתע מהחיוך הגדול

שיר:"שנייה אני צריכה לענות לזה" היא אמרה וקמה מהספסל מור צפתה כל הזמן בהבעות פניו של אורן

שיר:"הלו?, היי מאמי"

בן:"תגידי משהו על האודישן.. אבל משהו טוב תגידי.."

שיר:"האודישן היה פשוט אדיר, אנחנו בטוח מקבלים את זה"

בן:"מעולה.. תגידי די בקול.. אבל ברוך 'גם אני נהניתי אתמול'"

שיר:"כן.. גם אני נהניתי אתמול.."

אורן שמע את שיר ונראה עצבני ומתוח מור ראתה זאת וחייכה לעצמה בסיפוק

בן:"אוקי אני פה בכניסה תסתובבי לכיווני אני ינופף לך ואת תקפצי קפיצה קטנה ותנופפי חזרה.. סבבה?" היא הסתובבה וראתה אותו מנופף נמתחה ונופפה חזרה אורן ראה למי היא מנופפת ונראה יותר עצבני ויותר מתוח

בן:"יאללה תגידי שאת באה ותנתקי תיקחי את התיק שלך במהירות ותבואי לפה בצעדים זריזים"

שיר:"טוב אני באה" היא ניתקה

מור:"זה היה..?"

שיר:"כן!" היא אמרה בהתלהבות

אורן:"מי ... מי זה?"

שיר:"סתם.. עזוב.. אני חייבת לעוף הוא בכניסה" היא לחשה למור אבל אורן שמע גם שיר לקחה את התיק שלה ובצעדים זריזים היא הלכה לכיוון המכונית של בן

בן:"היי.. טוב תביאי לי חיבוק כי הוא מסתכל.."

שיר:"מה? אחרת לא היית מסכים לחיבוק ממני?" הוא צחק והם התחבקו

בן:"היית מצוינת"

שיר:"אתה חושב?"

בן:"אם הוא לא יחזור על ארבע אז הוא מטומטם"

שיר:"או שהוא פשוט לא מרגיש אלי כלום"

בן:"היי.. אל תתבאסי עכשיו"

מור:"אני יוצאת צריכה לעשות שיחה.. אני יושבת שם ממול"

אורן:"בסדר" הוא אמר ולא הוריד את פניו משיר ומבן. מור התקשרה לבן והוא ענה לה באוזנייה

בן:"מה קורה מור?"

מור:"הוא בדיוק כמו שחשבת"

בן:"מעולה.. טוב אני עושה כאילו אני מנתק ותגידי לי מה הבעות הפנים שלו"

מור:"סבבה" הוא עשה כאילו הוא ניתק

שיר:"טוב מה עכשיו?"

בן:"אני 'יושיב' אותך על האוטו ותצחקי.. תסמכי עלי זה לא מטופש" הוא תפס במותנייה והושיב אותה על האוטו והיא צחקה ... והצחוק היה אמיתי... לא סתם

מור:"אתה לא מבין ת'פרצוף של הבנאדם.. הוא עוד שנייה בא לאכול אותך."

בן:"מצוין.." הוא אמר ונשען על האוטו

שיר:"מה קרה?"

בן:"לא כלום.. עכשיו הוא אכול קנאה" הוא אמר בקול פלצני שגרם לה לצחוק

אורן צפה בהם בצד 'תפסיק להסתכל זה הרי אתה שאמרת לה שאתם יכולים להיות ידידים.. יכול להיות לה מישהו אחר.. אווח!' הוא חשב לעצמו והשתגע ופרע את שערו בעצבים

מור:"טוב אתם חייבים להתנשק"

בן:"מה?" הוא שאל לפתע והבהיל את שיר

שיר:"מה קרה?"

בן:"למה את מתכוונת מור?"

מור:"תתנשקו.. או שתעשו בכאילו אתם חייבים!!"

בן:"אני לא יודע מור"

שיר:"מה היא רוצה?"

בן:"ש..נתנשק"

שיר:"מ.. מה?"

בן:"נעשה כאילו"

שיר:"טוב." היא אמרה ומשום מה הציפה אותה אכזבה. הם התקרבו ומבלי לדעת מה שניהם עושים, הם התנשקו.. באמת.

מור:"אתם מתנשקים באמת?" היא אמרה ששמעה אותם ברקע

בן ושיר נסחפו לנשיקה ארוכה מבלי לדעת אפילו

אורן הסתכל על שיר ובן והרגיש חלל עצום בתוך בטנו 'איך נתתי לזה לקרות?' הוא שאל את עצמו ותחב את ראשו בין שתי ידיו

בן:"אה.. אני מצטער" הוא אמר כשהם התנתקו

שיר:"לא.. זאת הייתה אשמתי" אחרי שתיקה קצרה בן סובב את ראשו לכיוון אורן וראה שהוא בוהה בשניהם

בן:"זה רק אני או שההוא שם בוהה בנו כמו מטורף?" הוא אמר וחייך

שיר:"אתה רוצה להגיד שהצליח לנו?"

בן:"תסתכלי לעברו" היא סובבה את ראשה וראתה את אורן והוא ישר השפיל את ראשו "יאללה אני יחזיר אותך הביתה"

שיר:"טוב" היא עדיין הייתה מבולבלת מכל עניין הנשיקה.

כל הדרך לביתה של שיר הייתה שתיקה. שתיקה שלא צריך לומר בה כלום...

שיר:"תודה בן.. על הכל" היא אמרה וחייכה

בן:"בבקשה...  בפעם הבאה שהוא מדבר איתך.. שזה יהיה היום כנראה תספרי לו על כמה אני מדהים"

שיר:"אתה ממש צנוע אהה?"

בן:"את יודעת למה התכוונתי"

אורן:"מור?" הוא שאל כשהתקרבה חזרה לספסל

מור:"ממ?"

אורן:"מי... מי זה שהיה עם שיר?" 'בינגו' היא חשבה בליבה

מור:"בן"

אורן:"שזה?.."

מור:"למה זה אכפת לך?"

אורן:"טוב.. כי ... היא ידידה שלי ואכפת לי"

מור:"אתה בטוח שזה מה שמטריד אותך?"

אורן:"בטח"

מור:"טוב.. "

אורן:"אז מי זה?" הטלפון של מור צלצל 'הו! המושיע! מי זה בכלל?'

מור:"רק שנייה" היא הוציאה את הטלפון מכיסה תומר התקשר אליה "הלו?" היא ענתה לו

תומר:"מור?"

מור:"האחת והיחידה"

תומר:"איפה את? את באה אלי?"

מור:"בטח, שתי דקות ואני אצלך"

תומר:"טוב אני מחכה לך.. אוהב אותך"

מור:"גם אני. נשיקות" היא אמרה וניתקה

אורן:"אני מחכה לתשובה"

מור:"אני לא יכולה עכשיו אני חייבת לזוז בי אורן" היא נשקה ללחי שלו והלכה משם.

אורן:"אוח!" הוא חזר לגיא וקים שישבו על הספסל ודיברו בניהם

קים:"מה קרה אורן?"

אורן:"לא קרה, מה שלומך הבוקר?"

גיא:"מה עובר עליך?"

אורן:"כלום.. אני הולך הביתה"

גיא:"גם אנחנו.. לא?"

קים:"טוף.." הם קמו והלכו לכיוון המכונית של גיא

בן:"אז.. בי" הוא אמר בחיוך כשהיה בפתח ביתה של שיר

שיר:"כן" היא הסתובבה

בן:"ואני מצטער על מה שקרה מקודם" היא הסתובבה חזרה וחייכה היא פתחה את הדלת ונכנסה לביתה

שיר:"אל תצטער.. נהנתי..." היא נתנה לעצמה סטירה לראש "מה את מקשקשת! הרי את מחבבת את אורן לא?... נכון?... אני אאבד את העשתונות שלי בסוף.." היא נחתה על הספה שבסלון ועצמה את עיניה והרגישה מבולבלת ומיואשת

מור:"היי, נעלמת לי היום" היא אמרה וסגרה את דלת חדרו

תומר:"כן.. מצטער"

מור:"מה קרה תומר?"

תומר:"כלום מאמי" היא נשכבה לידו במיטה

מור:"סיכמנו שאין בנינו סודות... כל עוד לא בגדת בי זה בסדר..." היא שיחקה באצבעותיו

תומר:"חס וחלילה" הוא מיד קפץ

מור:"אז מה קרה?"

תומר:"ה... האקסית שלי התקשרה אלי אתמול.. ו... זה טיפה מטריד אותי"

מור:"מה היא אמרה?"

תומר:"שהיא מתגעגעת... אלי..וכאלה.. אני מכיר אותה מספיק טוב בשביל לדעת שהיא תרצה לעולל משהו.."

מור:"אל תדאג.. היא לא תצליח.." היא חייכה אליו ונשקה לשפתיו.

אלון הגיע הביתה נשכב על המיטה ונאנח הוא אמר שהוא לא מוותר עד שהיא תסלח לו, הוא חייג את מספרה של עדי

אלון:"אני לא הולך לוותר" הוא לחש לעצמו

עדי:"הלו?"

אלון:"עדי?"

עדי:"אלון תפסיק כבר לטלפן אלי!!! מה לא ברור לך ב-לא רוצה לשמוע ממך יותר הא?! למה אתה לא מניח לי לנפשי?! תסביר לי כבר פור גוד סייק!!!"

אלון:"את לא מבינה שאני מצטער?!?"

עדי:"מבינה! אבל מה זה עוזר?!?! אה?! תגיד לי, מה?!?!?" הייתה שתיקה קצרה "אני סולחת לך בסדר? אבל אני לא רוצה שנהיה יחד... או שנהיה ידידים... פשוט אל תדבר איתי.. אני מבקשת ממך שתניח לי" לאלון לא היה מה להגיד לה "ביי אלון" היא ניתקה לו

אלון:"שיט.." הוא אמר וזרק את הפלאפון על המיטה שלו הוא התיישב וטמן את ראשו בין שתי ידיו. "מה אני עושה עכשיו?" הוא דיבר לעצמו "אני לא מאמין לה – היא לא סלחה. בצדק.. אני חייב להוכיח לה שאני מצטער.. את תראי עדי... אני יוכיח לך!" הוא המשיך לדבר לעצמו.

לילך שכבה על המיטה בחדרה בהתה בתקרה מנסה למצוא לעצמה דרך מילוט כלשהי

מה היא עושה עכשיו? לאן היא ממשיכה מכאן? הטלפון הפריע למחשבותיה

לילך:"הלו?"

..:"היי לילך.. אממ.. זה אני.. אבי."

מקווה שאהבתם ..

רשימת הקוראים הקבועים עוד פתוחה - מי שרוצה להצטרף שיגיד :)

אוהבת - ליאלי 3>