סיפורי אהבה

אז הנה לכם פרק 12

תהנו ^^

ותודה על התגובות שלכם! [אני תמיד ישמח לעוד. חח]

פרק 12-

כולם התיישבו לשולחן. מור ותומר התיישבו אחת ליד השני. אחרי חצי שעה ליד השולחן לתומר היה טלפון. תומר הסתכל על הצג וראה שאמא שלו מחייגת אליו

מור:"מי זה?"

תומר:"אני יוצא שנייה החוצה"

מור:"בסדר גמור" הוא קם

חנה:"לאן זה בדיוק?"

תומר:"יש לי שיחה"

חנה:"אז אל תדבר פה.. צא לחצר" תומר הנהן בראשו בעדינות ויצא לחצר. מור הסתכלה בייאוש על סבתה שלא נראתה מודאגת כלל מור קמה אחריו.

משה:"חנה, יכולת להיות טיפה יותר עדינה עם הילד."

חנה:"זה בדיוק מה שהוא, ילד, מור צריכה מישהו יותר בוגר!"

משה:"חנה, זה לא עניינינו.."

חנה:"ועוד איך עניינינו"

תומר:"כן אמא הכל בסדר.. תמסרי ד"ש.. בי" הוא ניתק והחזיר את הפלאפון לכיסו. מור באה וחיבקה אותו מאחור.

מור:"מי זה היה?"

תומר:"אמא שלי."

מור:"אה.."

תומר:"את יודעת, לא נראה כאילו סבתא שלך מחבבת אותי ממש" מור נאנחה בייאוש והתיישבה על הכיסא שהיה שם. תומר לקח עוד כיסא והתיישב מולה "היי, מה קרה?" הוא אמר ושם את ידו על הירך שלה.

מור:"היא באמת לא מי יודע מה מחבבת אותך"

תומר:"ואללה, ספרי לי משהו שלא ידעתי.. עשיתי משהו רע?"

מור:"לא.. אני לא יודעת מה הקטע שלה..והדעה שלה עליך הכי חשובה לי" תומר השפיל את ראשו.

תומר:"אני מבין מור. זה בסדר גמור"

מור:"לא זה לא! כי אני אוהבת אותך וציפיתי שסבתא שלי תבין את זה!"

תומר:"אבל נשמה שלי.. משפחה לפני הכל. אבל... תמסרי לסבתא שלך שאני לא יוותר עליך כ"כ מהר" הוא קרץ לך ומור חייכה חיוך גדול ונשקה לו על השפתיים

חנה האזינה לתומר ומור ונאנחה. היא חזרה לשולחן ואחרי דקה גם מור ותומר.

אחרי שכולם סיימו חנה באה לפנות וגם מור. ותומר עזר למור. חנה חשבה מעט.

חנה:"תומר בוא תעזור לי" מור הביאה לתומר את הצלחות ותומר עקב אחרי חנה למטבח. הוא הניח את הצלחות בעדינות בכיור.

תומר:"סבתא של מור..."

חנה:"בבקשה תומר.. תקרא לי חנה."

תומר:"חנה.."

חנה:" אני הקשבתי לשיחה שלך ושל מור בחוץ. ורציתי להגיד שאתה לא כזה נורא כמו שחשבתי" היא קטעה אותו ותומר נשם לרווחה

תומר:"וואו, איזו הקלה.. לרגע חשבתי ש... רגע.. עשית מה?"

חנה:"אתה לא באמת הולך לכעוס על אישה קשישה נכון?"

תומר:"כמובן שלא! אבל.. מור יודעת?"

חנה:"לא"

תומר:"מה גרם לך לשנות את דעתך?"

חנה:"כי לא כל אחד יכול להעלות חיוך כזה על מור. בעיקר מאז התאונה של הוריה.." תומר לא ידע מה לומר לה. "למה השתתקת פתאום?"

תומר:"אני מפחד לומר איזה משהו טיפשי.."

חנה:"זה בסדר.. קדימה. לך לשולחן לפני שאני אתחרט"

תומר:"את לא רוצה עזרה עם הדברים פה?"

חנה:"אתה יודע להעמיס מדיח?"

תומר:"בעיקרון כן"

חנה:"אני סתם מתבדחת.. לא תודה, אני אסתדר" הוא הנהן בראשו ויצא מהמטבח. תומר חזר והתיישב ליד מור כל שאר הזמן הזה עבר בסדר

מור ותומר נשארו לישון שם.

לקראת הערב מור ותומר יצאו החוצה, טבלו את רגליהם בבריכה ודיברו בניהם.

ב-1 בלילה הם הלכו לישון בחדר האורחים אחרי שמור חזרה מצחצוח השיניים היא נשענה על הדלת בפוזה בזמן שתומר שיחק באיזה משחק בטלפון כמו איזה ילד קטן מור צחקה ותומר שם לב שהיא עמדה שם.

תומר:"כמה זמן את כבר עומדת שם?"

מור:"לא הרבה" היא חייכה

תומר:"נו בואי כבר!! אני רוצה לישון" הוא אמר והתהפך מור קפצה על הגב שלו "אאאאיי!"

מור:"אוי! סורי מאמי!" היא אמרה וצחקה

תומר:"מה את צוחקת?"

מור:"על מה דיברת עם סבתא שלי?"

תומר:"על כלום.. אבל היא אמרה שאני לא כזה נורא כמו שהיא חשבה"

מור:"באמת?" היא שאלה בפליאה

תומר:"כן, למה את מופתעת?"

מור:"זה לא קורה לעיתים קרובות.."

תומר:"טוב נדסקס על זה בבוקר.. אני מת לישון!!!!" היא נישקה אותו על שפתיו

מור:"לילה טוב"

תומר:"סוף סוף!" הוא אמר והיא לקחה את הכרית מאחורי ראשה וחבטה בו והתחילה לצחוק. בסוף הם נרדמו.

הטלפון של תומר צלצל אבל הוא היה על שקט אז תומר לא שמע.

..:"למה הוא לא עונה לעזאזל?" היא מלמלה לעצמה.

"היי הגעתם לתומר! אם אתם שומעים הודעה זו אז כנראה סוננתם או שאני ישן.. או שאני עם מור.. יאללה תשאירו הודעה!" נשמע הביפ והטלפון נשמט מידיה

..:"מור? מי זאת מור? לא משנה מי זו.. היא גמורה!" היא אמרה ונשכבה במיטתה.

לא יודעת מה איתכם אבל לי יש עוגיות

והנה לכם פרק 11...

תהנו לכם חמודים!

פרק 11-

-כעבור שנה-

'סוף סוף פסח...', מור עמדה מול המראה לובשת את החולצה האפורה עם דמויות קטנות וחמודות צבועות בקווים אדומים שתומר אוהב. היא סידרה את החולצה ושמה את המכנסי חאקי הקצרות שלה. תומר בא וחיבק אותה מאחור.

תומר:"כבר אמרתי שאני פשוט מת על החולצה הזאת?"
מור:"אמרת לא פעם ולא פעמיים, ואולי תסביר לי אחת ולתמיד למה?"

תומר:"כי זה עושה לך גוף של דוגמנית, לא שאין לך גוף יפה את יודעת.." מור הסתכלה עליו "אממ..זתומרת... אהה..." הוא גמגם ומור צחקקה "בקיצור! זה מבליט את הגוף המושלם שלך" מור חייכה ותומר סובב אותה אליו, הם התנשקו ויצאו מהשירותים שבחדרה. בעודם מתנשקים תומר הולך אחורה ומור דוחפת אותו קדימה. הם נפלו על מיטתה ממשיכים להתנשק. הוא הכניס את ידיו מתחת לחולצתה, הם התהפכו והוא דגדג אותה קצת. היא צחקה תוך כדי שהיא מנשקת אותו.

לילך:"היי אתם באים?" לילך הפריעה באמצע. הם קפצו ותומר קפץ ממור ונפל על הרצפה.

מור:"יו אתה בסדר?!" היא שאלה מודאגת. הוא הרים את ראשו ואז התרומם. לילך לא יכלה להסתיר את הבעת הפנים המשועשעת על פניה. מור עזרה לתומר לקום "מה את צוחקת? מה את מפריעה באמצע ככה?יש דבר מגניב כזה שנקרא לדפוק על הדלת! שמעת על זה אולי?!"

לילך:"מצטערת שהפרעתי לזוג היונים אבל אנחנו יוצאים.. אתם באים או שתומר קיבל חררה בדקה ה-90?"

תומר:"מצחיק... תמיד אמרתי שהיא מצחיקה נכון?"

מור:"תמיד!!!!" היא חיכתה אותו "אפשר לחשוב.. יאללה בוא שמנצ'יק"

תומר:"עוד אני שמנצ'יק!" הוא אמר והיא דחפה אותו החוצה. "אייה"

לילך:"יאללה!!!!!!!!!" הם ירדו למטה. הדודים של מור כבר נסעו. החבר של לילך אבי גם בא איתם ללכת לליל סדר אצל הסבים של מור. שגרו בצפון. מור הייתה נרגשת, חצי משפחה באה והיא תציג בפניהם את תומר. היא רצתה לדחות את זה כמה שיותר אבל תומר בסוף שכנע אותה, יותר נכון התחנן שתיקח אותו איתה כי הוא לא רצה לבלות עוד ליל סדר משוגע במשפחת כהן.

הם ישבו בספסל האחורי כשתומר מחבק את מור והיא מתפנקת בזרועותיו מדי פעם היו גם נשיקות חטופות. לילך ואבי דיברו על המון דברים. ותומר ומור האזינו בשקיקה. אבל רוב הזמן המחשבות של מור נדדו למקום אחר. סבתא שלה. היא הייתה חלק מאוד חשוב בחייה. ומה שהיא תגיד על תומר – יקבע הכל.

כשהם הגיעו, הם ראו את הבית הגדול והכפרי שהיא כל-כך אהבה לבוא אליו. ולהתפנק אצל הסבים האהובים שלה משה וחנה.

הם נכנסו וכל המשפחה קפצה ואמרה שלום, וגם איך היא, בלי ההורים. מור משכה את תומר לכיוון שהסבים שלה ישבו.

מור:"סבתא..."

חנה:"מור! נכדה שלי!" היא קמה מהספה וחיבקה אותה חזק. "אווו, כמה התגעגעתי אלייך. את צריכה לבוא לעיתים קרובות יותר!"

משה:"מורי'לה.."

מור:"היי סבא" היא חיבקה אותו גם.

משה:"מה שלום הנכדה האהובה עלי?"

מור:"בסדר גמור, סבא סבתא, אני רוצה שתכירו את תומר.. חבר שלי.." תומר בא מאחורי מור והבעה מאוכזבת התפשטה על פניה של חנה. בדיוק ממה שמור חששה. תומר לחץ את ידו של משה, ולאחר מכן את ידה של חנה ונשק לה

חנה:"אוו, איזה ג'נטלמן.." היא חייכה חיוך מאולץ. מור ראתה את זה ולקחה את סבתה לחדר בבית.

מור:"סבתא? הכל בסדר? חשבתי שתשמחי שיש לי חבר"

חנה:"שלא תביני אותי לא נכון.. אני שמחה! אבל.. חשבתי שהוא יהיה.. יותר ברמה שלך"

מור:"סבתא? מה זאת אומרת יותר ברמה שלי?"

חנה:"יותר חכם"

מור:"מאיפה את יודעת כמה הוא חכם? שתדעי לך שהוא מאוד חכם!"

חנה:"את זה עוד נראה..."

מור:"סבתא, את יודעת שאני אוהבת אותך מכל דבר בעולם... אבל.. תומר חשוב לי. ואני רוצה שלא תעשי לו מבחנים מטופשים"

חנה:"אל תדאגי, אני סומכת על הטעם הטוב שלך" היא ליטפה את לחייה מור חייכה ושתיהן ירדו למטה וראו את תומר ואת משה מדברים בניהם

חנה:"נראה כאילו סבא שלך מחבב אותו" היא אמרה בפרצוף חמוץ ומור לא יכלה שלא לצחקק. הן ירדו למטה ומור התיישבה ליד תומר

תומר:"לאן נעלמת?" הוא אמר בחיוך

מור:"הייתי צריכה שיחת נפש עם סבתא'לה שלי"

תומר:"אה... בסדר גמור"

חנה:"תודה שאתה מאשר" היא עקצה אותו, ומור הסתכלה עליה במבט של 'תפסיקי!' "מה?" היא סיננה בשקט

תומר:"אוקי... אז ללמד אותך איך לשחק שחמט משה?" הוא אמר בציניות

משה:"שחמט? חע, אני קורע אותך"

חנה:"לא עכשיו, עכשיו מתיישבים לשולחן!" היא אמרה. "תשחקו שאני אהיה בקבר" היא סיננה בשקט מור נאנחה והרגישה מיואשת.