לעוף.

אני אכתוב לך כי את רחוקה וכי אם אני לא אמען את זה אלייך אז זה ייצא טיפשי. אז זה לא ייצא אני,

זה ייצא עוד שרבוט של מילים שלא הסתדר בסדר שבחרתי.

אני אכתוב לך ש...הגעתי לנקודה שאני שואלת שאלות שאני יודעת את התשובה שלהן,

אבל שואלת בכל זאת כי אני ממש רוצה לקבל תשובה שונה.

אני יודעת למה אני בוחרת להיפגע, אני יודעת למה אני בוחרת לעשות טעות במודע,

רק מחפשת למלא את עצמי מחדש, להעיף מעליי את הריקנות הזאת ששוכנת בי כל כך הרבה זמן

והאמת היא שאני בכלל מכורה אליה כי היא מגינה עליי מדמעות ומרגשות.. ממשחקים של ילדים קטנים.

ואני רוצה, אני נדלקת ואני מקבלת יחס מאנשים שספציפית רציתי להכיר או יחס מאנשים שאיחלתי לעצמי..

אבל אני נגעלת. 

כי אני לא רואה שום דבר באף אחד אפילו אם הוא בן אדם מדהים ויש בו טוב מהטוב הטהור הזה,

שנוצץ דרך העיניים. או דרך המעשים שלו.

ואני יכולה להגיד שאני שטחית, אני באמת שטחית אבל זאת לא הסיבה האמיתית 

אני יודעת שאני לא טובה מספיק לאנשים כאלה וכואב לי להרוס עוד בני אדם

למרות שאני יכולה להיות חסרת טאקט לפעמים אני מאחלת לעצמי מצפון יותר קטן..

לפעמים אני מאחלת לעצמי שלא יהיה לי אכפת. אבל אז לא הייתי הבנאדם שאני היום,

הייתי היא רק עדינה יותר. ואת זה אף אחד לא רוצה...

אני מעריכה אהבה של אנשים רק לא כשזה רומנטי,

כי זה בא והולך וזה תמיד חד צדדי כי אני אף פעם לא ארצה משהו רציני

אני רואה דברים וכואב לי אני יודעת שאני צריכה ללמוד להתמודד אבל אני יכולה פשוט לבחור בלא.

וזה לאו דווקא הפחד מהפגיעה אלא הפחד מלהראות פתאטית בפני עצמי,

כי אפילו לך, הבן אדם היחידי שמכיר אותי כ"כ טוב, אני לא באמת מספרת מה הולך בי....

רק לא להראות פתאטית.

אפילו אלוקים בעצמו לא יבין מה כתבתי פה. אבל אני מבינה..אני מניחה שזה מספיק.