dream on
always |
| 10/2008
די לבד
הסיגריה הזאת באמת העלתה לי בחזרה את כל המחשבות.
12 בלילה ואני לבד ברחוב.
כמה צרצרים ברקע ובעיקר השאיפות והנשיפות הכבדות שלי חותכים את השקט של הלילה. חותכים את השקט שלי.
הפרעת לי בתרדמה שלי, תרדמת המחשבות. הראש היה רגוע ושקט ובעיקר מסודר.
דמעות כבר אין אבל הקול חנוק והלב צועק.
בוא נבכה ביחד, בוא נשחרר את הדמעות ואת הרגשות ובוא נגיד מה שבאמת נכון. לא רק מה שמתאים לרגע המתוח אלא כל מה שבאמת עומד אצלי בבטן כל כך הרבה זמן ולא משתחרר פשוט לא יכול להשתחרר.
בוא נפסיק לערוך את המילים ולעבד בראש את המחשבות. בוא נניח את כל זה בצד לרגע ופשוט נתחיל לבכות ביחד.
ניזכר ברגעים הטובים.
ניזכר בתקופות הרעות.
בזמנים שיכולנו לבכות ביחד ולא להתבייש להיחשף ולתת לעצמנו לדבר.
שלושה חודשים הספיקו כדי להרוג אותנו?
בוא נוותר על הכל ונמשיך הלאה.
כי לבכות לפעמים זה באמת רק חולשה קטנה שמשתחררת לאוויר כשאין מה לומר.
אם צריך להמשיך לשקול את המילים הכואבות אז נמשיך.
כי מה כל זה לעומת לב שבור ושלושה חודשים של כאב וסבל איום.
מה אנחנו עושים פה אם זה הרג אותנו כבר.
וטיפסנו יחד על הרים של אושר עד שהגענו לפסגה
והמוסיקה שקטה
התחלפה בזיופים
שלא הפסיקו
ונשארתי די לבד
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
