המאמר הבא פורסם בעיתונות ע"י עו"ד אירית רוזנבלום מארגון "משפחה חדשה" ומצוטט כאן ברשותה.

מאות אלפי משפחות ישראליות יתכנסו בחג הפסח כדי לחגוג את היציאה מעבדות לחירות, את המעבר משעבוד לגאולה. בחג הזה, לפני החבאת האפיקומן והישיבה סביב השולחן החגיגי, כדאי להקדיש דקה של מחשבה לטובת כל אותן משפחות בישראל שחירותן נגזלה.

בחג הפסח הזה הייתי רוצה לשבת יחד עם אירנה ומשה, שלא מצליחים לשכנע את המדינה ביהדותם; עם דורון ואבי שלאחרונה אימצו ילד, אך אינם מוכרים על-ידי המדינה כמשפחה רק בגלל היותם זוג גברים; וגם עם ג'יימס ומרי, שבעיני המדינה הם עובדים זרים ובעיני עצמם הם ישראלים שנולדו והתאהבו כאן.

בפסח הזה הייתי רוצה לפנות לנגר מיוחד, שיצליח לבנות שולחן שיכיל את כל אלפי הזוגות הצעירים, שמאסו בשיטה הישנה ומתחתנים בנישואים אזרחיים, רפורמיים או כלל לא נישאים, כמחאה על המונופול של הרבנות בישראל.

אם בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, השנה אנו חייבים לראות את עצמנו כאירנה ומשה, כדורון ואבי, כג'יימס וכמרי. לא רק עבורם, אלא גם ובעיקר עבור עצמנו. זה הזמן לעצור ולתהות על דמותנו המוסרית כפי שהיא משתקפת במראה, ולהוסיף לארבע הקושיות גם את השאלה הפשוטה: "מדוע אין חירות בישראל לבחור כיצד לחיות בשניים?"

ישראל של 2007 ממשיכה לדשדש בביצה הטובענית שבין חברה מערבית נאורה לבין מדינת הלכה חשוכה. יציאת מצריים האמיתית של החברה הישראלית עדיין לפניה. אנו עדיין משועבדים לממסד הרבני, שנוגש בנו מיום לידתנו ועד יום מותנו. הוא זה שמכתיב לנו מי זכאי להביא ילדים ומי לא, מי זכאי או אינו זכאי לקצבאות, ועל מי נגזר להיקבר מחוץ לגדר. הוא זה שכופה עלינו מנהגים מיושנים ומשפילים כ"אישה מורדת", "חליצה", "מנועי חיתון", "מסורבת גט", דרישה לאישור נישואין מיוחד עבור אישה בהריון המעוניינת להינשא לבן-זוגה והשכנת "שלום בית" בכפייה.

הימנעותה של כנסת ישראל מלחוקק את חוק יסוד המשפחה מותירה לרבנים את החירות להכריע בענייני הזוגיות והמשפחה. רק חוק יסוד שיגדיר באופן ברור ומתקדם מהו תא משפחתי בישראל, כמקובל במדינות אחרות בעולם המערבי, ישים קץ למצב שבו כולנו שבויים במדינת הלכה, הממומנת מכספי האסירים עצמם.

מוסד המשפחה הוא אחת היצירות היפות ביותר של האנושות. לא כבלים או סורגים המצמצמים את חופש הבחירה של בני ובנות הזוג, אלא מסגרת שמטרתה לתמוך בצמיחתם האישית ולאפשר להם להביא לעולם יצירות משותפות. אל לנו להיכנע לרוח המבזה שכופה עלינו הרבנות, בחסות מוסדותיה הרשמיים של המדינה. בפסח הזה נפתח את השולחן, את הראש ואת הלב לכל אותם ישראלים, שזכותם הבסיסית לאהבה נשללת מהם.

אתה אוהב אותו. אתה אוהב אותו כל-כך עד שאתה לא יודע כמה.

אתה רוצה אותו. אתה רוצה אותו כל-כך עד שאתה לא יודע כמה.

אבל הוא לא רוצה אותו,הוא מפחד...ממנו הוא כל-כך מפחד. סוג של "לא רוצה שהוא...",וזה נותן לו להרגיש חרא.

הוא מרגיש חרא אם עצמו. הוא מרגיש סוג של:"אני עד כדי כך.." לוקח אוויר גדול וצורך שכל העולם אחותו ואישתו ישמעו: "שמן".

כן,אני יודע שהוא שמן,אבל לא חשבתי שהבחור שהוא אוהב אותו עוד מלפני שהוא אמר את המילה הומו בציבור חושב ככה,ואולי לא רוצה אותו רק בגלל זה.

אותו אתה אוהב,בן אדם כל-כך רדוד,בן אדם כל-כך שיטחי. בן אדם שמחפש רק "מושלמים",בן אדם שלא מבין שאף אחד אבל אף אחד לא מושלם בעולם.

אתה כל-כך אידיוט שאתה יושב ובוכה אליו,גם ככה הוא לא רוצה אותך,גם ככה הוא לא אוהב אותך,אז מה כל זה שווה.

אתה אוהב בן אדם שאף פעם לא אהב אותך ואף פעם לא יואהב אותך.

אתה עושה לעצמך סתם רע,אתה חייב להפסיק,ואתה יודע שאתה חייב להפסיק,אבל אתה לא רוצה. זה לא שאתה לא רוצה,אתה פשוט לא יכול.

הוא יפה מידי,היופי כובש אותך,היופי כובש אותך יותר מידי. אתה יודע שהאישיות שלו מעצבנת אותך,אבל בשלב זה אתה כבר לא רואה כלום. לא רואה בעיניים שום דבר.

אבל מה אתה הולך לעשות אם בן אדם שהאופי שלו לא מתאים לך,בן אדם קצת אדיש.

את זה אתה לא שואל את עצמך?,יכול להיות שאתה לא שואל את עצמך. אתה רק רואה את העיניים שלו ואתה כבר צולל לחלום. לחלום רטוב שאין דרך חזרה.

אתה רוצה לחזור,אתה רוצה לשכוח,אבל אתה לא יכול. אתה באמת רוצה אבל לא יכול.

זה עצוב. אתה רק בוכה...ובוכה...ובוכה.

ועכשיו שהמצב קצת שונה והוא תפוס,אתה בוכה?,אתה כבר לא במצב של לבכות,אתה במצב שהמוח כבר לא עובד והלב שבור(כמו משחק פזל טיפשי). והמשחק עוד לא אתחיל,יכול להיות שהוא לא יתחיל אף-פעם. גם למשחק אין כל-כך מנצחים.

אולי יש רק מנצח אחד(הוא),ומפסיד אחד(אתה).

אבל זה רק בתאוריה. כי את המשחק אין לך אומץ להתחיל, אולי היה סיכוי לניצחון(גם אם הוא קטן),אבל סוג של...

אבל עכשיו אתה יודע שאין לך כל-כך מה לעשות. אתה יושב וקורא,יושב ובוכה,יושב ולא עושה כלום. כמו קוץ בשדא של פרחים.

אתה קוץ שלא יוצא.

אתה מחפש,באמת,אבל לא מצליח. אף אחד לא רוצה,כולם מפחדים,כולם חוששים,כולם לא אוהבים לשמוע את המילה הזאת. אתה לא רוצה לדבר על זה,אבל אתה חייב. מה לעשות. אתה חושב לעצמך...אולי ניפגש ואז...אבל אתה לא רוצה סתם לפגוש בן אדם שלא אוהב את סוג האנשים האלה.

אתה מתאכזב כל פעם מחדש,אתה מרגיש חרא וזבל,אבל את לא עושה אם זה כלום.

מה לעשות?,אולי תגיד...אתה לא רוצה...אתה פוחד...

כן!!! אתה שמן!!!

אתה מרגיש יותר טוב? אני מקווה...

ואני רק שלך ואתה...לא שלי...

אני שונא את זה...כל-כך שונא את זה. כל פעם שאני רוצה להיפגש איתה יש לה משהו אחר(אולי אני כבר לא חשוב לה כמו פעם),אולי היא כבר לא רוצה לראות אותי. שתגיד(אני לא יציק לה),באמת.

אני שונא את זה,פשוט שונא. אני מתגעגע ורוצה לראות אותה,והיא אדישה. שונא אדישות,שונא...שונא...שונא.

לא חשוב. זה היה משהו קטן שכתבתי מעצבים. אתם לא כל-כך צריכים להבין מה קורה פה ומה הולך פה. אבל...לא חשוב. זה היה עצבנות של רגע שכל-כך רציתי לפרוק בבלוג.

אז...יש לי כמה שרשורים של מזל טוב לכתוב כאן(אתם מוכנים)?!

קודם כל מזל טוב לרביד,הרבה הרבה הצלחה בצבא,וכמובן עד 120. היה לי ממש כף ביום שישי במסיבת שנות ה-60^.^,בגלל המסיבה אני שומע יותר שנות ה-60(בזכות מי?!....רביד...=]).

דבר נוסף,מזל טוב לירדן(מהבסיס),על השחרור,ועל השתייה המדימה שהייתה היום. היה לי כל-כך כף לשרת איתך בע.א למרות שזה היה רק לחודש וחצי(בלחץ). את יודעת את המספר של המוקד,נכון?!(*נכון*),אז לא לשכוח להתקשר פעם,אנחנו מחכים לראות אותך שוב.

ואחרון חביב חביב חביב,וגם מקסים...אני בת דודהההההההההה?#?!#@?#@?!#@?#!@?#?#@!?!#@

אופס!!! אני בן דוד=]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]...!@##@#@!#@!#@!#@!#@!@#!@#!@#!@...

חחחחחחח^^. יש לי דודה כל-כך אבל כל-כך מתוקה. ו...ו...רציתי להעלות תמונות שלה לבלוג,אבל הפלאפון לא נתן לי(אוףףףףףף. . . ),אני שונא כל-כך את הפלאפון שלי ברגעים כאלה.

אני מקווה שהמשפחה יודעת לשלוח תמונות במייל,ו...ו...שהמשפוחס תשלח לי את התמונות(אני העלה אותם) לאתר כמובן. ועד אז...אתם צריכים לחכות בסבלנות ובשקט,כי...אין לי כל-כך מה לעשות.

נמנמנמ...מה עוד היה לי בשבוע האחרון...

בבסיס היה ממש מצחיק,רדפתי אחרי ידיד שלי עם נצנצים,והיה לי כל-כך מצחיק ומשעשע...

היום נכנסתי עם דג מת למדור:D...

נכנסתי עם דג מת למדור מחוסר טיפול בדגים שהיו במזרקה בכניסה למדור,אבל המזרקה לא עובדת יותר,אז את כל הדגים שמו בפח גדול עם מים. הפח היה מלכלך,אז אני לקחתי את הטיפול בדגים על עצמי(כמו שצמחונים צריכים לעשות לא?!),אפילו לקחתי 2 דגים למוקד:P.

מקווה ששירן מחבבת אותם=/...היא ודגים לא הולכים ביחד.

לסיכום: כי אין לי כבר כל-כך מה לכתוב,היה לי שובע ממש נחמד,היום ראיתי שוב את המפקדת שלי(והיא ממש חמודה),וזהו,מחר חוגגים לרביד שוב יום הולדת(בנאפיס),וביום חמישי חוגגים ליעלי יום הולדת(בת"א).

מקווה לראות את כולם,ו...אני מתגעגע לכולם3>3>3>.

נ.ב: ועוד דבר חשוב...קריני שלי,תרגישי טוב. אם את צריכה משהו אני פה.3>.