אני חשובת שראוי לפתוח פוסט שכזה במילים:מזל טוב!

מזל טוב על זה שלא היססתי

מזל טוב שלא פחדתי

מזל טוב שלא פרשתי

מזל טוב, באמת מזל טוב.

אחת לארבע שנים, התאריך 29 לפברואר מגיע לו, מתחמק לו בערמומיות שראויה לשועל ללוח השנה.

היום, לפני ארבע שנים, הבלוג הזה נפתח, והתחלתי לכתוב בו.

אני מאמינה שהפוסט הראשון שלי עסק במסקרה וליפגלוס, בדיוק באותו יום הלכתי לבדוק מקומות לבת מצווה שהייתה מעבר לפינה.

לא שזה משנה מי יודע מה, כי ערכתי הכול, טישטשתי את הכול, שמתי מייק אפ על חזיר, יש בבלוג הזה כמה וכמה חלקי חילוף שלא היו מביישים את טלי סיני ריקליס ואת זוג עופריה, וכמו טלי'נקה, אפשר לראות, אם שמים לב, טוב טוב.

היינו בנות 12 והיא דיברה על הבלוג של אחותה הגדולה, חשבנו כמה נחמד, אם היא יכולה לרשום את השטויות שלה, גם אנחנו!

היום היא באריאל, ואנחנו לא מדברות.את הבלוג שלה היא לא מעדכנת.

ויש גם את המקרה של פאמפקין, שלמדה איתי בשכבה וראתה כמה פוסטים והבינה שזו אני (או שהנ"ל הראתה לה, אני לא בטוחה), ואז היא באה אליי ושאלה אם אני רוצה לבוא אליה ולראות "באפי".

הסיפור הזה ארוך מדי מכדי שאני ארשום אותו, ואני בהחלט חושבת שהוא לא הסתיים (פאמפקין, אם את רואה את זה, היי)

מאז קרה הרבה, עליתי לתיכון ואני בהחלט יכולה לומר שאני כותבת פה רק כשאני במצב רוח ירוד במיוחד וגם סתם, כשבא לי.

יש לי חברים לספר להם סיפורים, ומילים ארסיות וסרקסטיות לשסף בהן אנשים מעצבנים.אני לא משאירה בפנים.

ועם כל הכבוד, אני הולכת לישון, מחר יש סמינר תקשורת (הראשון שלי) ואני חייבת לישון את שנת היופי שלי.

 five years, my brain hurts a lot

ואחת לשנה הבאה

עד מאה ועשרים שנה

דייזי

(ולכל מי שבחוץ, תודה שבאתם)