אנשים מהעבר שלי מתחילים לצוץ.

וזה מוזר וזה מפחיד וזה מטריד.

אני תיכב הולכת להתפוצץ כמו הירושימה, יש בי כל כך הרבה זעם וכעס ועצבות ובדידות ואני לא יודעת מה אני צריכה לעשות, לפני שאני הופכת לענן פטרייה שחור ומפויח.

החלק הכי נורא הוא שאין לי למי לומר, אני לא סומכת על אנשים, לא כמו פעם.וגם הבלוג הזה הוא כבר לא ממש מפלט, כל פעם כשאני רואה שם שמוכר לי אני אהיה חייבת להיכנס ולבדוק שזה לא מישהו שאני מכירה.

אני פרנואידית וזה מתחיל להשפיע עליי.

מוקדש לחבריי, WHOEVER THEY ARE

כל הקטע של ללכת למכון כושר הולך די טוב, החזיות כבר לא כל כך לוחצות והחולצות יושבות יותר טוב.

עכשיו אני רק צריכה להפסיק לעשן ולהיגמל סופית משוקולד מריר.

דייזי.