המשפט הזה רץ לי בראש כבר הרבה זמן, חברים יש רק באגד.

זה די מצחיק אותי כי הנהגים באגד הם הכי פחות חברותיים שיש

חברים יש רק באגד.

כבר עברו חמישה ימים מאז תחילת דצמבר, זמן מצוין להתחיל להרהר על השנה החולפת ולסגור עם עצמי קצת חשבונות.

הזמן עובר מהר כשסובלים, בוכים, ואוכלים, אני מניחה...והשנה אני בהחלט יכולה להגיד שזללתי בצורה מפלצתית.

וזה לא כאילו שאני מתה על עצמי גם ככה, אבל אולי אם אני אומר בפעם המאה שאני חולה לעצמי על התחת אני באמת אתחיל לחלות לי על התחת 

ולא להתחיל לתעב את עצמי כל פעם שאני רואה את דמותי המשתקפת במראה, או לנסות לדחוף את האצבע לגרון או לשתות מי מלח.

כבר דצמבר -

פאק.לא שמתי לב.

דייזי(שמיום חמישי מרגישה חרא ובילתה מאז את זמנה בעיקר במיטה)

עדכון 8/12 18:53 -

לאחר שאיבדתי זמן רב, דם, דמעות ואת רוב הנרבים שהיו לי (סורי, אבא, אבל די הגיע לך) המחשב האהוב והמזדקן שלי (שסוגר שלוש וחצי שנים)

חזר לחיים לאחר ביקורים נשנים אצל הטכנאי וטונות צרחות של אבא שלי.

וסתם, אני שמחה עכשיו, התגעגעתי.