הפרוייקט שלי

עוד פחות משבועיים בארץ. השיר הבא מוקדש לי:

שוב היא כאן/ מזי כהן ויוני רכטר

שוב היא כאן ושוב הכל מאבד צורה

מבולבלת ויפה, היא לא השתנתה

יום בהיר אחד עזבה והנה חזרה

מרעידה בבהלה, ממיסה שלווה

כי איתה כמו תמיד

אין עבר ואין עתיד

רק הרגע החולף

לא חוזר יפה, כואב

והכל פתאום אחר מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר,

אחר.

שוב היא כאן ושוב הכל כמו מהתחלה

שוב אני עומד מולה בלי לומר מילה

כל חיוך בהיר שלה, בול אותו הצחוק

הפרידה נראית פתאום כמו חלום רחוק

יום יבוא ו..

אידאל היופי הנשי יהיה אשה לא מאופרת, בטרניג, עם נעלי בית 'קיפי' ושיער אסוף בקליפס.

נוכל לשגר את עצמינו ממקום אחד לשני בעזרת המחשבה.

ימציאו שלטר של אור שיהיה אפשר להדליק ולכבות בטלפתיה.

לכל בנאדם יהיה חוברת הוראות הפעלה שהוא יוכל לחלק למי שהוא רוצה.

הבית ינקה את עצמו.

יהיה אפשר לקנות חנייה ניידת, שתיראה כמו שטיח מתקפל, שאפשר לפרוס איפה שרוצים ולהחנות.

נוכל להיעלם לכמה דקות ולחזור מתי שבא לנו.

כל אחד יראה בדיוק כמו שהוא רוצה.

ימציאו עוגה שאפשר לאכול והיא עדיין תשאר שלמה.

כל מה שהוא זבל, יתאדה מעצמו.

לזיעה שלנו יהיה ריח של בושם.

לכל בנאדם יהיה GPS ו MP3 מובנה. ככה שנוכל ללחוץ על הפופיק ולשמוע מוסיקה.

בכל רכב יהיו שירותים בילת-אין (וכמובן, גם מטהר אויר).

נקבל מענקי נחמדות מהמדינה: ככל שנהיה יותר נחמדים נקבל יותר כסף.

אני משחקת במגרש של הגדולים. משחקת מונופול ריל לייפ. אבל אני קטנה, פיצית. והמגרש נראה כל כך גדול, ענק ולפעמים אפילו עצום. אני מרגישה כמו שחקן הפועל בני סכנין שנקנה על ידי צ'לסי. כמו מישהו שעשה בנג'י פעם אחת ולקחו אותו להיות צנחן. זה שפעם אחת רקדתי הורה, לא אומר שאני רקדנית בלט. לא רוצה בלט. אף פעם לא חלמתי על בלט. אני בכלל לא רקדנית!

יושבת בפגישות עם אנשים חשובים ותוהה למה אין לפגישות האלה ספרי הוראות. למה אף אחד לא מלמד אותנו מגיל קטן, עוד בגן, מה אומרים בפגישות כאלה, איך אמורים להתנהג. אני מאלתרת, ממש כמו קורס משחק. משחקת את התפקיד הכי גדול של חיי (עד כה).

אני הילדה היחידה שהוזמנה למסיבה של ההורים וכולם מצפים ממנה להישאר עד מאוחר, גם אם היא עייפה. ואני, הילדה, לא מעניין אותי העולם של הגדולים (חוץ מלהתחפש למבוגרת כמובן..). כל מה שאני רוצה זה את אמא שלי שתגיד לי שהכל בסדר ושאני צריכה להחזיק לה את היד כדי שלא אאבד עם כל האנשים הגדולים האלה מסביבי.

נ"ב

שיר של יהודה אטלס (תקנו אותי אם אני טועה) שאמא שלי הייתה מקריאה לי ולאחי מספר שמאוד אהבנו כשהיינו ילדים.

"רחוק מהבית/ קיבלתי מכות/ מילד גדול/ והתחלתי לבכות.

בדרך הביתה/ הבכי נחלש,/ ראיתי את אמא/ - התחיל מחדש". 

היום גיליתי ש:

לא משנה כמה שעות אני אשן, כשיצלצל השעון בבוקר אני תמיד אלחץ על ה"סנוז"

אם הולכים זקוף ועם חיוך על הפנים אז האדם הממוצע ברחוב לא ישים לב שנעלי העקב שלך עושות לך שיברי הליכה עם כל צעד, שהלכו לך הסחוסים ברגליים ושהחוליות שלך בגב צועקות הצילו.

שיש לי 'חיבור מיוחד' עם נהגי אוטובוס ושומרים בכניסה לבניינים. לא ברור למה.

שאני אוכלת חינם: ביום שלישי אני אוכלת חינם על חשבון משלם המיסים הקנדי, ברביעי על חשבון משלם המיסים הבלגי ובחמישי  על חשבון הבריטי.

שהיום פורים רק כי איזה בלגית כתבה לי בסוף האימייל "happy purim"

שעם עדשות או בלי, אני עדיין לא רואה מרחוק!

עוד לא נקלטתי לגמרי בעבודה. ישבתי בכנס שלא הבנתי ממנו מילה, לא הצלחתי להבין את הדיאגרמות שהוצגו (כי לא הצלחתי לראות אותן מרחוק..ראו סעיף קודם) ומחר אני אמורה לדווח עליו לבוס שלי.

שהיום, באופן רשמי, זה היום הראשון של האביב. מי החליט?

שאני מדברת הרבה. סתם, לא גיליתי, אמרו לי...אני הייתי עסוקה בלדבר.

איך אומרים את הגדרת התפקיד שלי באנגלית. אמרתי לעצמי שאני חייבת לזכור אותה ואז שכחתי.

יותר נכון מצאתי את האדם היפה היחיד שעובד באירגון שבו אני עובדת (ידעתי שסטטיסטית זה לא הגיוני שכל ה 3000 איש שעובדים שם הם מכוערים). רק שהוא יושב במשרד לא נחוץ, בקומה מינוס אחת, בקצה מסדרון נידח ושגם אם אני ארצה לחזור לשם אני לא אדע איך...

ושנגמר לו עוד שבוע  

It was a creed written into the founding documents that declared the destiny of a nation

Yes we can

במדינה בה 10 נשיאים היו בעברם חקלאים, אחד היה שחקן ואחד ייצר צעצועים

It was whispered by slaves and abolitionists as they blazed a trail toward freedom

Yes we can

6 נשיאים החזיקו עבדים!

 It was sung by immigrants as they struck out from distant shores and pioneers who pushed westward against an unforgiving wilderness

Yes we can

ל-3 נשיאים היו בעיות אלכוהול

 It was the call of workers who organized; women who reached for the ballots; a President who chose the moon as our new frontier; and a King who took us to the mountaintop and pointed the way to the Promised Land

4 נשיאים נרצחו

Yes we can to justice and equality

12 נשיאים שירתו 2 כהונות ואחד נבחר לארבע כהונות!

Yes we can to opportunity and prosperity

2 נשיאים הואשמו/ נחשדו ברצח

Yes we can heal this nation. Yes we can repair this world

ועוד לא היה נשיא שחור אחד

Yes we can

בסוף ינואר נאם ברק אובמה בדרום קליפורניה נאום שהשפיע רבות על המוני אנשים. תומכיו המפורסמים (יותר נכון הסולן של הבלאק אייד פיז), לקחו את מילות הנאום והפכו אותו לשיר וקליפ. כאן לשיר ולמילים.