הפרוייקט שלי

שלום לך איש יקר,

אל תגיד מילה פשוט תקשיב. אני רוצה לספר לך על עצמי, על זאת שאתה חושב שאתה מכיר. אני כותבת מתוך אדי האלכוהול שזורמים בעורקי ובאויר מסביבי. אני כותבת מתוך כאב גדול ואהבה, המון אהבה. אני רוצה לצרוח לך שאני לא מושלמת. שהדמות שאתה רואה מולך כל פעם מחדש היא לא הדמות שמשתקפת במראה כל בוקר. מה שאתה רואה זה מייק-אפ ובגדים יקרים. זה לא באמת אני. אתה לא מכיר אותי בוכה ושבירה. אתה לא היית שם בשבילי בסיוטים הכי גדולים של החיים שלי, אלא רק שמעת עליהם מאוחר יותר. לא היית שם לחבק כשנשברתי בלילה לחתיכות קטנות, כשלא רציתי לקום בבוקר. אתה לא מכיר אותי כועסת, אבל באמת כועסת. אתה לא יודע איך אני יכולה לפגוע וכמה אני יכולה להיות רעה. אתה לא מכיר אותי אוהבת או מאוהבת עם כל הלב והנשמה. לא התעוררת איתי בבוקר או הלכת איתי לישון מחובקת בזרועותיך. לא ניחמת אותי כשהיה לי עצוב ולא שמחת איתי ברגעים הכי מאשרים בחיי.

אתה אומר שאתה רוצה מישהי שתלחם עליך אך אף פעם לא נלחמת עלי. רצית להלחם, אבל לא באמת עשית זאת. אפילו לא מערכה קצרה. כלום. הייתי נלחמת עליך אם רק היית מבקש. אבל זה לא קרה.

אני עוזבת אותך איש יקר שלי, אני הולכת. אני לא יכולה לחיות עם הפנטזיה הזאת עוד. אני מציאותית מידי בשביל זה. אני מוותרת עליך, ועכשיו יכנס הריק הזה למלא את החלל שנוצר. אני לא אקום איתך יותר בבוקר, ולא אשכב איתך לישון. אתן לך עוד נשיקה אחרונה לפני השניה ודי. נגמר.

היה יכול להיות לנו נהדר ביחד, איש יקר.  

באמת, היה יכול להיות..

היה יכול

היה