הפרוייקט שלי

היי אתה, זה שיושב שם בפינה ומסתכל. אתה לא מתבייש? כבר שנים שאתה בוהה בי ככה. מסתכל, בוחן מתעניין. מפשיט אותי עם המבטים שלך ואז חוזר הביתה לעשות ביד. כבר שנים שאתה חולם-מפנטז עלי, עלינו. שנים שאתה רוצה. אבל אתה פחדן. בחיים לא תעיז לעשות משהו בנידון. אתה פטאתי. אני מרחמת עליך. מחרמת ושונאת אותך. שונאת את כל אלה שהם כמותך. עומדים בפינה ומרחמים על עצמם ועל חוסר היכולת שלהם להתחיל עם בנות. לא הייתי אומרת לך לא, אבל את זה אני בחיים לא אגיד לך. אני רוצה שתתפתל, שתסבול. אני רוצה שתריץ לך תסריטים בראש על מה תאמר אתה ומה אני אשיב. אני רוצה שתדמיין לפרטי פרטים מה תעשה לי ומה אני לך, ותדע עמוק בפנים שזה כנראה אף פעם לא יקרה. תשב לך בפינה שלך ותכעס על זה שאין לך אומץ. אני רוצה שתלקה את עצמך, שתתייסר. תבכה. תשתגע. אבל אף פעם אל תוותר.  

בכמה ימים האחרונים הייתי בקריזה. עצבים שנובעים ממרמור מטורף, ברמה של להכריז על מלחמה. ובמלחמה כמו במלחמה, צריך ללבוש משהו. אז יצאתי לקניות! שבויי המלחמה החדשים שלי הם 2 וחצי אנסמבלים (שמלה+עליונית+נעליים, מכנס+חולצה+ז'קט+נעליים, חצאית ומכנס נוסף), כבר אמרתי שהייתי ממש ממש עצבנית?  

נ"ב

אני חושבת שהשיר הזה פשוט מתבקש (בהקשר של הכתוב בחלק הראשון): גיבור גדול/ סי היימן.

אבל מעבר לכל זה, שיר אחד שיש לי אליו סנטימנטים מיוחדים, גם בגלל המילים:

And I have never in my life

Felt more alone than I do now

 Although I claim dominions over all I see

It means nothing to me

There are no victories

In all our histories, without love

(Sting/ Mad about you)