הפרוייקט שלי

היום גיליתי ש:

לא משנה כמה שעות אני אשן, כשיצלצל השעון בבוקר אני תמיד אלחץ על ה"סנוז"

אם הולכים זקוף ועם חיוך על הפנים אז האדם הממוצע ברחוב לא ישים לב שנעלי העקב שלך עושות לך שיברי הליכה עם כל צעד, שהלכו לך הסחוסים ברגליים ושהחוליות שלך בגב צועקות הצילו.

שיש לי 'חיבור מיוחד' עם נהגי אוטובוס ושומרים בכניסה לבניינים. לא ברור למה.

שאני אוכלת חינם: ביום שלישי אני אוכלת חינם על חשבון משלם המיסים הקנדי, ברביעי על חשבון משלם המיסים הבלגי ובחמישי  על חשבון הבריטי.

שהיום פורים רק כי איזה בלגית כתבה לי בסוף האימייל "happy purim"

שעם עדשות או בלי, אני עדיין לא רואה מרחוק!

עוד לא נקלטתי לגמרי בעבודה. ישבתי בכנס שלא הבנתי ממנו מילה, לא הצלחתי להבין את הדיאגרמות שהוצגו (כי לא הצלחתי לראות אותן מרחוק..ראו סעיף קודם) ומחר אני אמורה לדווח עליו לבוס שלי.

שהיום, באופן רשמי, זה היום הראשון של האביב. מי החליט?

שאני מדברת הרבה. סתם, לא גיליתי, אמרו לי...אני הייתי עסוקה בלדבר.

איך אומרים את הגדרת התפקיד שלי באנגלית. אמרתי לעצמי שאני חייבת לזכור אותה ואז שכחתי.

יותר נכון מצאתי את האדם היפה היחיד שעובד באירגון שבו אני עובדת (ידעתי שסטטיסטית זה לא הגיוני שכל ה 3000 איש שעובדים שם הם מכוערים). רק שהוא יושב במשרד לא נחוץ, בקומה מינוס אחת, בקצה מסדרון נידח ושגם אם אני ארצה לחזור לשם אני לא אדע איך...

ושנגמר לו עוד שבוע