היו פעמים,סתם לפעמים,באמצע היום,
שעבר עלי משהו מצחיק וכיפי או סתם משהו מעצבן או מרגש..
ושהדברים היו קורים,
הייתי חושבת בראש שלי,איך אני מספרת לך את זה,
ומה אתה אומר לי,
ואיך אנחנו צוחקים על זה,
וזה כ"כ מילא אותי,
והייתי מחייכת לעצמי סתם באמצע היום...
ופתאום עכשיו אני קולטת,
שאין לי יותר למי לספר...
הייתי צוללת עכשיו למים
הכי, הכי עמוקים
לא לשמוע כלום
לא לשמוע כלום.
הייתי צוללת עכשיו ימים
ימים, ימים ארוכים
לא לדעת כלום
לא לדעת כלום,
הייתי צוללת וצוללת
עד שהייתי שוכחת הכל,
והייתי מביאה איתי קצת חול
וזה הכל אהובי, זה הכל.
הייתי צוללת עכשיו אלייך
כל החיים
לא אכפת לי כלום
לא אכפת לי כלום.
הייתי שומעת אותך קורא לי
ממעמקים.
הייתי צוללת וצוללת
עד שהייתי נוגעת בכל
והייתי מביאה איתי קצת חול
וזה הכל אהובי, זה הכל.
אני צוללת וצוללת אני באה אליך
אני מבינה הכל.
אני צוללת וצוללת אני באה אליך
אני באה אליך
אני באה אליך
אני באה אליך
וזה הכל אהובי, זה הכל.
אני אוהבת אותך בובי שלי,
כמו שמעולם לא אהבתי אף אחד,
כמו שמעולם לא תדע שאני אוהבת אותך,
כמו שקשה לי לנשום עכשיו,
כמו שאני רוצה לחבק אותך עכשיו,
ולנשק אותך,
וכמו שאני יודעת שהולך להיות לי קשה בלעדייך.
ואני רק יכולה להגיד לך תודה על הכל,
על כל אותם רגעים,שמחים,
שעברנו ביחד,שחלקת איתי,
על כל אותם פעמים שהייתי צריכה והיית שם בשבילי,
על כל אותם פעמים שצחקנו ביחד,
על כל אותה תשוקה שהייתה בינינו,
ועל כל מה שלמדתי בזכותך,על עצמי ועל החיים,
כל אותה תמיכה והמקום שסיפקת לי,להתפרק בו.
ועל אתמול,שחיבקת אותי חזק בזרועותייך כשבכיתי,
והיה לי קשה,
ועל הצורה שבה דיברת איתי והאופן שבו הסתיימו הדברים,
אני לא יודעת אם זאת הטעות הכי גדולה שעשיתי,
לסיים את הקשר איתך... אבל אני מרגישה שזה משהו שהיה צריך לקרות.
כשישבת אתמול וחיבקת את רגלייך והרכנת ראש,
כל כך רציתי להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך,
ולא הייתי מסוגלת,
והיו שם המון דמעות וכאב של שנינו,
והרגשתי כיאלו בתחושה הכל עבר אלייך,
בדרך שהיא בלי מילים,
כיאלו הרגשת את כל מה שקשה לי להגיד.
אתה אחד האנשים היותר מדהימים שפגשתי בחיי,
ואתה כל כך יקר לי בובי שלי,
ואני כל כך כל כך
אוהבת אותך.
תודה.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
