My way to Self-Realization

אני רואה אותך אחרת,

היום,

מסתכלת עלייך ,

וקשה לי,

קשה לי לנשום.

רוצה להיות איתך בשתיקות מתקות,

לחבק ולדעת,

שאתה ואני לחוד

לא באמת שלמים,

שאני ואתה לחוד

כמהים ליחד הזה שבנינו.

אני מלטפת אותך ברכות,

ומתמכרת למגע שלך,

לתגובות של גופך,

לרכות שלך,

לחוזק שלך,

ולכל מה שאתה גורם לי להיות.

לכל מה שאני כל כך מפחדת ממנו.

ראיתי אותן בורחות,

כל התקוות שלי,

כל החלומות,

כל הרגשות שלי,

כל התשוקות שיש בי,

ושתקתי,

שתקתי.

ראיתי אותן צוחקות,

כל הדכאונות ההם,

כל החששות,

כל הספקות שהדחקתי,

כל האשמות שידעתי,

והקשבתי,

רק הקשבתי.

ראיתי אותי נעלמת,

וכל התמימות הזאת,

וכל השמחה הזאת,

וכל האהבה,

והיופי,

ולא טרחתי לחפש אותי

 ולא יכולתי,

ולא רציתי,

ולא הייתי.

אני השקרנית הכי גדולה ביקום כולו,

אחרי הפוסט האחרון הוא התקשר,הוא חטף מנה,סלחתי,

ראיתי אותו מאז שלוש פעמים,היה מדהים.

אבל לא טוב לי,

לא טוב לי,

המצב הזה לא טוב לי,

אתמול התקשרתי אליו,קיבלתי סינון,ניסיתי שוב,

אחרי שעתיים הוא חזר אלי,ואמר שישן,

אני לא מאמינה לתירוץ הזה,

כמובן שלדעתי הוא נפגש עם מישהי,מה שגם לפני שבועיים מצאתי אצלו קונדומים באוטו.

זאת אומרת שיש לו עוד בנות.

אני כבר לא מסוגלת לעמוד בזה.

וגם לא נראה לי שאני רוצה,

מאסתי בו.

הוא כבר לא נראה לי מגניב כמו פעם,

אינטיליגנט כמו שפעם נהגתי לחשוב,

מעניין או מעורר איזושהן אמוציות בי.

מחקתי אותו מהפייסבוק,

מחקתי את ההודעות שלו,

מחקתי את כל השיחות נכנסות יוצאות,

מחקתי אותו מהפלאפון,

מחקתי כל דרך שלי ליצירת קשר.

עכשיו אני רק מקווה שאני אהיה חזקה מספיק כדי לקום ובאמת ללכת.

ללכת למקום טוב יותר.