My way to Self-Realization

אני מסתכלת על קומה ארבע,

כיאלו לא היינו שם לפני שעות ספורות,

יש רגעים שהיא נראת לי כמעט זרה,

כמעט מנותקת מהמציאות,

כיאלו הכל היה ולא היה בכלל,

ויש שם איש שיושב,

הוא מחכה ומחכה לתור שלו,

לתור שלו להכנס,

לחדר שמעולם לא רצה להיות בו.

והוא לחוץ,

הוא לחוץ בדיוק כפי שאתה היית,

כפי שאני הייתי בחדרי חדרים,

מוזר להודות שדווקא אני היא זו שמחזקת אותך, 

לפעמים אני חושבת שככה המצב היה מאז ומעולם,

רק שעכשיו אנחנו גם מעזים להודות בו.