כשחושבים על זה...

למה ה' בורא אותנו?

כדי שבסופו של דבר נמות?

כי באמת.

אולי נמות מ-תאונה,מחלה,וכי הגיע זמננו.

[חס וחלילה על התאונה והמחלה]

אז כן, נקים משפחה,יהיה לנו עסק,והחיים מאושרים ובלה בלה בלה.

ואחרי כמה שנים טובות כל זה יגמר.

הגב יכאב,לא נשמע טוב,לא ניראה טוב,נהיה או שיותר מידי רזים,או ששמנים.

[ראיתם איזה שהוא קשיש שניראה טוב,ושוקל נורמלי?

כמובן לא לכלול את המפורסמים שנמנסים להראות בני 40 ומשהו]

ואיך זה להיות מת?

מוזר.

לא לנשום.

לא לראות.

לא להרגיש.

פשוט לא קיים.

כי באמת,לחשוב על זה...

'אני רואה. אני מרגישה. אני מתאהבת. אני נושמת.

אני קיימת. אני חושבת. אני מדמיינת. אני נפגעת.

אני שמחה. אני עצובה.

א-נ-י.'

יש בנאדם.

וזאת אני.

לא ככה אני רוצה.

אני רוצה שזה יהיה אמיתי.

כי ככה לא מדברים.

ככה לא מתנהגים.

אמיתי?

מתנהג באכפתיות.

באהבה.

עזרה.

תמיכה.

כשרע לך הוא מנסה לעשות לך טוב.

כשטוב לך גם לו טוב.

כיף לך איתו.

הוא לא צוחק ומדבר עלייך מאחורי הגב.

הוא לא מדבר על מי שהיה קודם.

למה?

כי כיף לו איתך.

והמזויף?

לא אכפת לו.

זלזול.

כשרע לך הוא עוזב אותך ומתרחק ממך.

כשטוב לך הוא תמיד יהרוס את זה בסוף.

את לא אוהבת להיות לידו.

תמיד הוא מדבר על מה שהיה קודם.

במיוחד יורד עליו.

ואת תמיד יודעת שבסוף הוא יעזוב אותך וילך לעבר.

וכשהוא יצתרך עזרה הוא יבוא אלייך כי הוא יודע שהוא ישיג את זה אצלך.

הפריקה מיועדת לשתי המינים.

נא לא לדבר על זה בשום מקום.