נחייה מדקה לדקה

יש רגעים בחיים שאומרים לעצמינו שלא יכולנו להיות מושלמים ממש שהיינו,

להיתנהג בצורה יותר בוגרת,

לענות את המילה שהכי מתאימה,

אם זה נובע מהשלוות שהרגשנו ברגע הכי חשוב,

או שלפחות את התחושה הזאת שידרנו,

ביטחון,

אם זאת המילה הנכונה ביותר שאמרנו באותו רגע.

מרוצים,

שלמים עם עצמינו..

אבל יש רגעים שהיינו מעדיפים שלא היו קוראים דברים בסדר שקראו,

שלמרות שרצינו להגיד כל כך הרבה העדפנו לשתוק,

או שפשוט לא הצלחנו להגיב,

למצוא את המילים הנכונות,

הרצון להחזיר את הגלגל אחורה..

החרטה..

תחושות שאני לא יכולה להיתמודד איתה,

להגיד משהו אחר,

יותר נכון,

יותר אמיתי,

פחות כואב  ויותר מרגיע.

למה ברגע הכי חשוב,המוח שלי פשוט מתרוקן מכל מחשבה ואני לא יכול להגיב כמו שהייתי רוצה ומצפה מעצמי,

כמה שאני ירצה להחזיר את הגלגל,אני לא יכולה..וזה מטריף אותי,דברים שכבר מאוחר לתקן..

וכל מה שנישאר לחיות זה עם רגשות האשם,

עם הרצון העז לשנות,

ופשוט ללמוד על הטעיות..זה הכל..