נחייה מדקה לדקה
"היא אמרה לי תראה,החיים די קלים,נשכור לנו חדר בדרום תל אביב,ונחייה כמו גדולים..ונחייה מדקה לדקה" |
 כינוי:
אחת שלא יודעת איך לשאול בת: 32 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
דברים נגמרים בדיוק באותה מהירות שהם מתחילים...
אז.. אפשר להגיד שהדבר שכל כך ציפיתי לו הוא לא כל כך מרגש כמו שחשבתי..אז היו אהבות נכזבות..אבל לא קרה כלום כי בדרך כלל הצד השני לא יודע מה אני מרגישה.. אבל הפעם הכל היה שונה..אני כותבת את זה בתקווה שרק מעטים ממכם מכירים אותי מקרוב ורק לכם אני מסכימה לדעת.. אני נשבעת שהלב שלי ניקרע לגזרים כשאני כותבת את זה, אבל בכל זאת.. אז פגשתי אותו הוא היה אחד היפים הגבוהים והחטובים שפגשתי בחיים שלי.. הוא היה בסביבות הראש גבוהה מימני ואני עוד נחשבת למישהי גבוה, אז אפשר להגיד שתמיד רציתי בחור כזה, אבל לאחר שכבר הלב שלי כאב בעבר בגלל אהבה נכזבת אני לא הסכמתי לעצמי להתאהב שוב בלי לדעת בברור שהוא מרגיש משהו כלפי.. עוד אחת מהסיבות הייתה שהוא גר בחו"ל ועוד פרט קטן ושולי-הוא בן 21 כמובן שבאותו רגע לא ידעתי זאת.. הייתי בטוחה שהוא בגיל 19.. אבל לא שזה בסדר.. למרות שראיתי שהוא מנסה כל הזמן להצחיק אותי וזה הדבר שהוא הכי הצליח בו..ידעתי שנישאר רק עוד 9 ימיים וראיתי שהוא מחבב אותי.. מן הסתם לא מנומס לשאול אותי בת כמה אני אז הוא שאל באיזה אונברסיטה אני לומדת, כמובן שהלסט שלי נפלה...כי ידעתי שאני ניראת מבוגרת.. הרבה אמרו לי את זה במיוחד כשאני מתאפרת ומתלבשת יפה..אמרו שאני ניראת בסביבות הגיל 16 או 17.. אבל אף אחד לא חשב אותי לכל כך מבוגרת (חוץ מאיזה אחת אחרת)(כמובן שכל השיחה התנהלה באנגלית כי הוא כמעט לא יודע מילים בעברית) אז תגידו לי איך אני יכולה להגיד לו את האמת אם בתוך תוכי אני יודעת שאני מתחילה להרגיש משהו אפילו שהתנגדתי לזה כי ידעתי מה היו התוצאות הסופיות..הוא שאל אותי אם נישאר לי עוד שנה ללמוד בתיכון.. כלומר שאני בת 17..ראיתי שנורה נדלקה בתוכו ולא יכולתי להגיד את האמת..(מה אתם הייתם עושים במקומי?)אז עניתי לו בחיוב..ואפילו עכשיו אני לא מצטערת על הרגע ההוא..הוא היה ניגש ומתחיל לדבר איתי על החיים שלו דברים שראה שענינו אותי.. וראיתי שזה עוד סימן ושאני לא מדמיינת בלבד...אבל כפי שאמרתי אני לא מקדימה את המאוחר..(למי שלא מבין ואני בטוחה שאף אחד ממכם לא הבין, אז.. נסעתי לשייט והוא היה אחד מהמלצרים של השולחן שלי.. כך שהינו מתראים שלוש פעמים ביום)פעם שעברתי על ידו והוא עמד עם החבר הכי טוב שלו..הוא הביא לו דחיפה במרפק כשחיוכו הגדול והמקסים שלו על פניו..חברו הסתובב ושאל בחיוך בשקט, "זאת?"..דרנג..דרנג.. סימן נוסף נופל ומראה לי שאני לא מדמיינת..הייתי יושבת ומותחת את שתית הקפה שלי רק כדי שהיה לו הזדמנות לדבר, כי רק ככה הוא העיז לדבר.. ואת זה הוא גם רימז לי כשהיה לוקח לי בקבוק המים שהיה אמור למלות והעליץ אותי בדרך הזאת להישאר ולחקות עד שאני השאר היחידה..אז זה נמשך עוד כמה ימים..וכמעט ואבדתי תקווה, יותר נכון אפילו לא חשבתי שיכול לצאת מזה משהו וכנירא שאני שוב תועה..נחשו מה, הפעם אני צדקתי.. עד לאותם הימיים באמת שהפסקתי לחבב אותו בצורה הזאת אלה סתם עוד בן אדם חביב ומצחיק..נשארו רק עוד יומיים עד שאני חוזרת הביתה, בסוף הארוחה קמתי ויצאתי מהחדר האוכל באומרי שלום לו.. ואז נזכרתי ששכחתי את הבקבוק המים שהיה ממלאה וכשחזרתי ראיתי שהוא מחיך לראותני..אז הוא פשוט שאל אם בא לי לבוא בשתים עשרה כשהוא מסיים את העבודה.. במלוא האדישות אמרתי לו שכן, כשאני בעצמי ניבהלת מזה שהתייחסתי למשהו שחיכיתי מאוד כל כך באדישות.. מישהו שחיבבתי עד מאוד הזמין אותי לצאת איתו וזה דבר אמיתי שקרה לי בפעם הראשונה ..אז התלבשתי בבגדי היפים שחררתי את שערותי.. וקדימה לדרך..הוא אמר שהתוכנית שלו הוא ללכת לקולנוע ואחרי זה ללכת לבר ואני באדישות אבל הפעם בחיוך מתוק הנדתי בראשי ונכנסנו לקולנוע.. מסיבה מוזרה הוא היה כמעט ריק..אז אל תשאלו אותי על מה היה הסרט כי פשוט דיברו במשך כולו.. הוא סיפר לי את הדברים הכי אישיים שלו.. דברים שמאוד הכאיבו לו והבנתי בדיוק למה.. הוא סיפר לי דברים שבחיים לא הייתי מאמינה אליו.. הוא סיפר שהוריו לא יודעים איפה הוא,הוא נסע לעבוד כדי לשלם את סכר לימודו..לא כי היה להוריו קשה לשלם, הם היו עשירים, אלה שהוא רצה לשלם לבדו על ההשכלה שלו,הוא רצה לחפר על הדברים הרעים שהוא עשה בתור נוער.. די קשה היה להאמין שהבן-אדם המתוק והיפה הזה שיושב ממש לידי פעם היה נוער כל כך קשה..הוא כל הזמן הדגיש שזה היה בעבר.. וכשכעסתי עליו שלא מתקשר לפחות להגיד להוריו שהוא חי, הוא אמר שהוא לא יכול, כי אז הייתה שואלת איפה הוא והייתה מצווה לחזור לפני שהוא הרוויח את הסכום שהיה דרוש לו...הבנתי אותו באמת..ואמר שהוא ביקש מחבריו שגרים קרוב לבית הוריו שימסרו שהכל בסדר.. וגם את זה הבנתי..הוא היה נירא כל כך יפה באותו לילה.. כמובן שדיברנו שעות עד שהיה חייב ללכת לישון כי קם מוקדם.. הוא ליווה אותי עד לחדרי בחיוכו את החיוך הכי מקסים שלו..כמו שעשיתי גם אני..למחורת נפגשנו פעמים לבד וכמו תמיד הוא הצחיק אותי, מסיבה לא ברורה הדליקו את האורות באולם וילדים שישבו איתי בשולחן שאינם אפילו לא חשדו בקצת שאני והמלצר ביחד, הם הסתובבו מהכיסאות הקדמיות וחיוך ענק הופיעה על פניה של הילדה בעוד שאני גולשת על הכיסא כמה שיותר נמוך.. אבל כשראיתי את חיוכה הבנתי שהכל בסדר ובמהרה כיבו את האור כשאני והוא צוחקים בינינו נבוכים עד מאוד..וכפי שבתך ספרתם נגמרו הימים וכשכולי כואבת כמו שגם הוא, אף שניסה להסתיר זאת בחיוכו כלפי את חיוכו המקסים..נפרדנו לשלום בכאב לפחות מהסיבה הפשוטה שידעתי שזה הלילה האחרון אם הבן אדם שאני חושבת שהתחלתי לאהוב ולמרבה הפלא החזיר לי באותה מידה..למחורת עזר לי לרדת עם המזודות בעוד שאותו לא משחררים כי שכך את הפתק שיחרור שלו. הוא אמר משהו בחטף לגבי זה שהוא רק מביא את זה..הוא הוריד את המזוודות והתחיל בהלכת-ריצה שלו לעבר החדר שלו, הדלת של האוניה נסגרה מאחורו..השומר אמר שהוא לא חושב שיש לו שחרור לצאת לחיפה מהאוניה כי רק למעטים יש.. חיכיתי כמה שיכולתי..לפני שאמר שהוא כבר חוזר אמר לי לחקות כבר בנמל אם לא יצליח לצאת, כל זה נאמר כל כך מהר שלא הספקתי לעקל שיש מצב שהוא הוא לא יצליח לצאת..הלכתי לאט לעבר הנמל.. ורוב היסכויים שהשומר צדק ולא היה לו דרך לצאת..ואפילו לא ניפרדני כראוי..ורק כשאני נזכרת בקולנוע עד כמה שהייתי בטוחה בידים שלו וכמה הייתי קטנה ושברירית..זה רק מכאיב לי עוד יותר כי אני לא רוצה לוותר על התחושה הזאת..אולי עצם זה שהיה כל כך מבוגר גרם לי להרגיש איתו הכי פתוחה ורגוע שיש,הרגשתי שאני מדברת עם ידיד ותיק,אפילו שהכרתי אותו ממש לפני שניה. לא הייתי צריכה לחשוש לכלום, לא הייתי נבוכה מהתנהגות שלו..ממש שונה מהילדים בגיל שלנו..זה היה כל כך אחר,הרבה יותר נכון מתמיד..אולי בעצם כל הקסם שלו התבסס על כך שהיה כל כך בוגר...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
