|
כינוי:
SHO2 מין: זכר
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2008
אתה רואה את ההתפצלות כבר באופק. ואתה יכול להריח את ההשלכות שיהיו בכל דרך שתבחר.
ולמרות שמראש, כבר בבית, תכננת לאן לפנות,
ככל שתתקדם לעבר האפשרויות תהרהר יותר אם זאת באמת ההחלטה הנכונה לעשות.
בזמן ההליכה שהופכת למייגעת ככל שהדרך מתקדמת, אתה מסדר לעצמך את המחשבות ואת היתרונות והחסרונות של כל בחירה. וזה לא עוזר.
אתה מגיע להתפצלות בלי שום מושג לאן תפנה.
ואז, ברגע האמת אתה פשוט פונה לכיוון שנראה לך הכי נכון באותה שנייה, בלי להתחשב בכל המחשבות וההתלבטויות של הדרך.
אתה מתקדם באותה דרך, ולאט לאט הדרך השנייה מתחילה להעלם באופק.
אתה חושב לעצמך "וואלה. זאת דווקא בחירה לא רעה בסופו של דבר". ובאמת שלא רע לך. ולא חסר לך כלום.
עובר הזמן. ואתה עדיין צועד באותה דרך. בלי לעצור אפילו לרגע.
ומדי פעם אתה נזכר באותה התפצלות, ומהרהר לעצמך מה היה קורה אם היית בוחר בדרך השנייה.
מנסה לדמיין את עצמך שם. במצב האחר.
ובכל זאת לא רע לך.
אתה ממשיך להתקדם.
וככל שהזמן עובר, יוצא לך להזכר יותר בדרך השנייה.
לפעמים, אתה אפילו מתיישב על איזה סלע בצד הדרך וחושב. פשוט חושב.
אבל איכשהו תמיד אתה קם, אוסף את עצמך, וממשיך לצעוד.
וככה זה המשיך עד שיום אחד כבר לא יכולת.
הרגשת שאולי לא בחרת נכון. התחלת לחשוב שאולי היה יכול להיות לך טוב יותר בדרך השנייה.
ואז, אחרי הרבה הרבה זמן שחשבת על זה, והפעם שקלת את העניין טוב יותר- בלי לחץ וברצינות, החלטת לחזור את כל הדרך בחזרה, עד ההתפצלות ולעשות את הצעד שישנה הכל- ללכת בדרך השנייה.
לא יכולת לדעת אם יהיה לך טוב יותר שם. אבל אחרי שחשבת על זה הרבה, החלטת שאתה משקיע את כל כולך בזה, ולוקח את זה בתור מטרה אישית.
אז פשוט נעצרת. הסתובבת. והתחלת לחזור בחזרה, לעבר הדרך השנייה.
ובכל הזמן הזה לא חשבת על כלום, חוץ מהמטרה שהצבת לעצמך.
ולא נתת לכלום להסיח את דעתך ממנה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
