|
כינוי:
SHO2 מין: זכר
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2008
ככה קרוב
אז עם קצת עזרה מיובל הגעתי למסקנה, שבאמת קשה להגיע למצב של אושר בחיים.
ולא, זה לא בגלל שחסר לך משהו בחיים, וגם לא בגלל שיש משהו ספציפי שמפריע לך ומעיק עליך.
בעצם זה בגלל כלום. אין לזה שום סיבה הגיונית כנראה.
ובאמת שלא שחסר לי משהו, ובאמת שלא שרע לי או שעצוב לי,
פשוט לפעמים אני מרגיש שאני לא יכול יותר. ומרגיש כ"כ לבד ושאין לי אף אחד לדבר איתו באמת.
וזה לא נכון!
אז זהו.
כנראה שלאדם יש טבע מוזר ומשונה שכזה, של לא להצליח להנות ממה שיש לו בידיים. ואיכשהו הוא גם יצליח תמיד להפיל את זה ולשבור את זה למיליון רסיסים בלי להבין אפילו כמה זה שווה.
ובקפיצה לנושא אחר לגמרי,
הייתי בחרמון אתמול (יום חמישי), עם דוד שלי ובני דודים שלי והיה ממש מגניב!
כמה שזה נשמע עצוב, פעם ראשונה שלי בחרמון...!
עשינו כמעט כל מה שאפשר לעשות שם:
נסענו ברכבל ודיברנו עם אנשים שאנחנו לא מכירים על פיתות דרוזיות,
נסענו במזחלות שלג מעפנות עם ילדים דוסים בני שש  ,
עשינו מלחמת שלג (שזה ממש לא כמו בסרטים! כי לזרוק גושי קרח זה ממש כואב ונראה לי שאפילו יש לי פגיעה מוחית קשה אחרי ההתעללות שעברתי שם),
עשינו סקי (פעם ראשונה שלי) וזה ממש לא קשה כמו שזה נראה ואחרי איזה 20 נפילות קשות על התחת אפילו הצלחתי ללמוד איך עוצרים!
אז היה ממש טוב! ושווה היה ללכת! (ואפילו קיבלתי מתנה ליומולדת, את הדיסק המעולה The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars או בעברית "עלייתם ונפילתם של זיגי סטארדסט והעכבישים ממאדים" של דיוויד בואי. אלבום מומלץ!)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
