בבלוג זה
בכל הבלוגים
ביום ה’ יצאתי מהעבודה ונסעתי לי לעבר השקיעה (או איילון), טעיתי קצת בדרך ופתאום מצאתי את עצמי ממש בתחילתה של שכונה התקווה.
מבט במראה האחורית חשף בפני דגלים בשלל גווני הקשת התלויים על עמודי תאורה, בדיוק אותם עמודים עליהם תולים את דגלי מדינת ישראל ביום העצמאות.
בהתחלה לא האמנתי, בין שלל המודעות על פסטיבלים ואירועי תרבות אחרים שמקדמת עיריית תל-אביב יפו, היו גם דגלים של הקהילה ההומו-לסבית. כל כך התרגלתי שזה תמיד מלווה ב”או-אה” ציבורי גדול שממש הפתיע אותי לראות את הדגלים הללו, ככה פתאום, בלי שקראתי שבועיים שלמים על מלחמות סביב הנושא.
אז המשכתי לי בנסיעה, שמחה וטובת לבב, ולאט,לאט התחילו מזדנבות מחשבות לראשי…
אם אין סערה ציבורית-אולי אני אקים אותה? למה שמו דגלים רק בשכונת התקווה? מה קרה? שוב דוחפים את האנדרדוג למעוזים הפחות נחשקים של העיר, שם אף אחד לא יראה ואף אחד לא יתלונן? לאן נעלמה ההכרה הציבורית שבתליית דגלים ברחובות?
וככה, אני נוהגת ומרגיזה את עצמי על כמה ארורה היא העירייה הזו שזורקת את ההומואים והלסביות לדרום תל-אביב, כאילו להגיד כי זהו מקומם הרצוי, מגיעה הביתה ומחליטה שאני חייבת לשוב ולחדש את הבלוג שלי ע”מ להתסיס את הסערה הציבורית!!!
ובערב נרגעתי קצת והלכתי לסרט ושכחתי מהדגלים, גם לא חידשתי את הבלוג ובכלל…חזרתי לשגרה הלא פורה שלי.
עד שאתמול בערב נסעתי באבן גבירול וראיתי שאותם הדגלים מדרום תל-אביב פלשו להם למרחב ה”מרכז תל-אביבי”…
נתמלאתי גאווה, בטח נבהלו מהצעקות בראש שלי .