היי בנות.. הנה אני מעדכנת אחרי שבוע ולא אחרי מליון שנה:)
"גיא אני לא אוכל בלעדייך" היא אמרה , חיבקה אותי והמשיכה לבכות ושנייה לאחר מיכן דחפה אותי מימנה ומלמלה "גיא אל תלך"
"ילדונת אני אוהב אותך" תפסתי בידה חזק,
"אל תלך גיא" היא התקרבה אליי והתנשקנו,
"זה לא הסוף, אני מבטיח לך" אמרתי בשקט וליטפתי את שיערה.
טליה:
"מתי אתה עוזב?" שאלתי אותו ברגע שנגמרו לי הדמעות,
"בתחילת החופש" הוא אמר וניגב את פניי,
"גיא זה ארבעה חודשים" אמרתי בעצב,
"אני יודע ילדונת.. ואני רוצה לדבר איתך בקשר לזה..." הוא אמר,
"דבר" אמרתי,
"אני משחרר אותך מימני ילדונת" הוא אמר והחזיק חזק בידי,
"מה?" אמרתי המומה,
"טליה כמו שאת אמרת זה ארבעה חודשים, אני לא רוצה להחזיק אותך בכוח באהבה מרחוק, אלו הולכים להיות ארבעה חודשים ארוכים שבהם כנראה לא נפגש, אני רוצה לתת לך את החופש שלך, וכשאני אחזור אני אראה מה יהיה" הוא אמר, משכתי את ידי מידו והלכתי,
"טליה לאן את הולכת?" הוא שאל וקם אחריי,
"אני נוסעת באוטובוס גיא, אני לא יכולה להמשיך את השיחה הזאת, נדבר מחר על זה"
החלטתי ללכת לרועי, ידעתי שהוא יקבל אותי ויהיה מוכן לספוג את הדמעות שלי בכל מצב.
"מה קרה?" הוא שאל כשראה אותי עומדת בפתח ביתו עם עיניים אדומות,
"גיא עוזב.." אמרתי והוא מיד ניגש לחבק אותי,
"מתי הוא עוזב, ולאן?" שאל רועי כשהתיישבנו שניינו בחדרו,
"לקנדה.. לארבעה חודשים"
"אוו.. טליונת" הוא אמר וחיבק אותי "ארבעה חודשים עוברים מהר, הוא יחזור מהר.. את אפילו לא תשימי לב.."
"כן רועי אבל הוא שיחרר אותי! הוא נפרד מימני" אמרתי וחזרתי לבכות,
"מה זאת אומרת שחרר אותך?"
"הוא אמר לי שהוא יתן לי את החופש שלי וכאשר הוא יחזור נראה מה יהיה , אתה מבין הוא אפילו לא אמר שנחזור להיות ביחד!"
"טליה יהיה בדסר, תסמכי עליי הכל קורה לטובה.. ותכניסי לעצמך את זה לראש שמה שצריך לקרות קורה.." הוא אמר וחיבק אותי.
גיא:
הלילה היה קשה, אני לא מאמין עדיין שנפרדתי מימנה, אני כל כך מפגר, בוקר יום רביעי הגיע, יום שני הולך להיות היום האחרון ללימודים, וגם היום האחרון שלי בארץ.
http://www.youtube.com/watch?v=1iYOOuJLuaY&NR=1
"אחי אני לא מאמין שזה קורה" אמר גבי והבעת פניו השמחה נעלמה,
"גם אני.. אבל תחשוב ככה שאלו רק ארבעה חודשים שעוברים מהר, זה לא קשה כמו שזה נראה" אמרתי לגבי אבל אני בעצמי לא האמנתי למילותיי,
"מה גבר.. שמעתי שאתה עוזב" ניגש אליי אביתר וחיבק אותי,
"אחי אתה חייב לשמור על טליה, היא נראת שבורה" ביקשתי מאביתר,
"אל תדאג" הוא חייך וטפח לי על הכתף,
"וגם אתה גבי, תנסה להתקרב אלייה יותר ולשמור עלייה" אמרתי,
"הנה דנה" אמר גבי והסתכל לעבר הדלת, דנה עמדה שם בוכה והביטה בי,
"גיא אני לא מאמינה שאתה עוזב" היא רצה אליי וחיבקה אותי,
"אתה חלק כל כך חשוב מהחיים שלי, אתה שינית אותי לגמריי, אתה האח הגדול שאף פעם לא היה לי.. ועכשיו ארבעה חודשים בלעדייך?" היא אמרה ולא הפסיקה לבכות,
"דנה יהיה בסדר נשמור על קשר, אני מבטיח אחות" אמרתי ונשקתי לה על הלחי,
"והנה טליה, הפכתי למודיע על בואם של אנשים" גיכח גבי לעצמו,
עינייה היו נפוחות מדמעות, היא נראתה רע, חלשה אבל עדיין הייתה הכי יפה בעולם, התרחקתי מכולם והלכתי לעברה, חיבקתי אותה חזק,
"אני אוהב אותך ילדונת" אמרתי לה ועצמתי את עיניי,
"אז למה שחררת אותי גיא?, אני לא רוצה את זה, אני רוצה להמשיך להיות איתך, לנצח" היא אמרה,
"חשבתי על זה הרבה, ילדונת זה יהיה טוב לשניינו" אמרתי והתנתקנו מהחיבוק, הסתכלתי מסביב, כולם הסתכלו עליינו עם דמעות בעיניים ולאט לאט הדמויות של כולם התשטשו והדמעות הופיעו גם בעיניי, טליה עמדה מולי, הביטה בעיניי ושתקה, גם אני שתקתי, נגמרו לי המילים, לראות את כולם עצובים בגלל שאתה עוזב זה באמת מרגש ומראה עד כמה אתה חשוב להם, אבל כמה זה קשה? אני לא חושב שמישהו יודע, בין כל המחשבות וההרהורים שעברו במוחי באותו הרגע עברה במוחי המחשבה של היום בו אני חוזר, או שזה יהיה היום השמח בחיי, או שזה יהיה היום העצוב בחיי "זה הכל תלוי בך" אמרתי בקול והבטתי בעינייה הדומעות של טליה, היא התקרבה, נתנה לי נשיקה על הלחי והלכה לה...
"מאמי שלי" התקרבה דנה וחיבקה אותי ולאט לאט כולם הצטרפו.
טליה:
יום חמישי היה יותר רגוע, לא בכיתי.. החלטתי לנהל עם גיא שיחה כמו שצריך ולכן מיד אחרי ביה"ס הלכתי אליו,
"אז למה בעצם אתה משחרר אותי?" שאלתי והחזקתי את הגדמעות חזק חזק,
"טליה אלו ארבעה חודשים, זה מלא זמן, אני בטוח שיהיה לך קשה כשאני רחוק ותרצי להיות עם מישהו שיגרום לך לשכוח מימני לתקופת הזמן הזאת, ואני אגיד לך את האמת? אני משחרר אותך גם כי זה מה שאני רוצה לעשות, אל תפגעי מימני ילדונת, אני אשתגע בלעדייך, אני אהיה חייב מישהי שתמלא את מקומך, היא לא תצליח אבל עצם זה שהיא תנסה אני חושב שזה יפחית מהגעגוע" הוא סיים, הייתי המומה,
"כמו שאתה רואה אני בשוק, אבל אני חושבת שאתה צודק באיזה שהוא מקום, בעצם אני בטוחה גיא, אתה צודק, אני אנסה.. אני לא חושבת שמישהו אחר יצליח להפחית את הגעגועים אלייך, אבל אם אתה חושב ככה, אני אנסה" אמרתי,
"ילדונת בואי נצא מהדיכי ונשמח קצת, ננצל את הימים הספורים שלי בארץ" הוא ניסה לחייך ויצא חיוך עקום,
"נשמח? אני לא חושבת ששנינו יכולים לשמוח, אבל ננסה" אמרתי וניסיתי לחיייך גם אני,
הפלאפון שלי צלצל, מספר חסום
"הלו?" עניתי,
"טליה אל תאמרי כלום, אם את עם גיא תצאי החוצה עכשיו" אמרו לי וזיהייתי שזה היה גבי,
"אני בחוץ, זה גבי?" שאלתי,
"כן, אני צריך לדבר איתך" הוא אמר,
"בקשר ל..?" שאלתי,
"אני רוצה שנכין לגיא סרט פרידה, נצלם אותי, אותך, את כולם.. נערוך את זה יפה וניתן לו מתנה מכולנו"
"נשמע לי רעיון נהדר, דיברת עם חברים שלו?" שאלתי,
"עשיתי כבר רשימה, את יכולה לבוא אליי לעזור לי להתקשר ולהזמין את כולם?" הוא שאל,
"אוקיי כמה דקות ואני אצלך" ניתקתי.
"גיא, אני חייבת ללכת, מצטערת" אמרתי, נישקתי אותו נשיקה עדינה על השפתיים והלכתי אל גבי.
"היי" חייכתי אליו ונכנסתי לביתו,
"מה העניינים?" הוא חיך ונתן לי נשיקה על הלחי,
"סתם.. חשבתי על זה, נעשה לו גם מסיבת פרידה כן?" אמרתי,
"ברור" הוא חייך "ועכשיו אלו האנשים" הוא אמר והושיט לי רשימה של שמות ומספרים,
"אני אתקשר לאנשים שרשומים פה, ואת לאלו שרשומים אצלך, תאמרי להם לבוא אליי עכשיו לצלם סרט פרידה לגיא ושלא יגידו שום מילה, הכתובת שלי רשומה פה למקרה שמישהו לא ידע.. אז יאללה? יוצאים לדרך?"
"שנייה, איפה נצלם? אתה לא מעדיף שנפגוש את כולם לדוגמא בים? ונצלם שם?" שאלתי,
"אחח את גאון" הוא חייך.
סיימנו לארגן את הכל ובשעה 10 וחצי אני וגבי חזרנו לביתו,
"אחח אני מותש מהיום הזה" הוא אמר ושכב על המיטה,
"היה קשה" אמרתי והנחתי את המצלמה על השידה,
"נערוך עכשיו את הכל?" הוא שאל,
"יאללה , נצא לדרך" אמרתי.
שבת שלום בנות:)
בלוג פרסום, אין לי מה להפסיד
קוראות תכנסו לבלוג שלמטה ותמליצו עליי:)
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=608678
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
talia :]