היא הוא ואני

חשוב לקרוא לפני שאתן מתחילות לקרוא את הפרק..

א. אני מצטערת שהפרק הקודם היה קצר ועכשיו כתבתי פרק ארוך לפיצויD:

ב. אין לי כוח להסתבך עם האנגלית וכל זה.. אז כל התקופה שגיא יהיה בקנדה אני רושמת הכל בעברית, תדמיינו שזה באנגלית חחח..

ג. יצא לי להסתכל בסטטיסטיקות, יש לי כל כך הרבה כניסות בכל יום, מקווה שיהיו גם הרבה תגובותP:

קריאה מהנה(:

"גיא, תיקח את זה.. תקרא את זה במטוס" היא חייכה, ניגבה את הדמעות והוציאה מכתב מהתיק שלה,

"אני אתקשר אלייך איך שאני מגיע ילדונת, בדירה שאנחנו הולכים לגור יש כבר אינטרנט ויש הכל, נוכל לשמור על קשר גם במחשב ו.... אני כבר מתגעגע" חיבקתי אותה שוב,

"גיא אתה צריך ללכת" היא הביטה בי בעצב,

התנשקנו נשיקה אחרונה ונכנסתי למכונית,

"אני אוהבת אותך!" היא צעקה.

גיא:

התיישבתי לי במקומי על יד החלון, הוצאתי מהכיס את נגן הMP3 שלי והפעלתי את המוזיקה ומכיסי השני הוצאתי את המכתב מטליה..

"לגיא המדהים שלי3>"

כבר בשלב זה חזרו הדמעות לעיניי

"הכל התחיל מהמשברים שעברתי עם בר ובמשפחה שלי ומהר מאוד הפכת לאהבה של חיי,

ידעת תמיד לעזור לי ולהקשיב לי ותמיד עשית את מה שהכי טוב בשבילי.

היו ביניינו ריבים ובגידות ופגענו אחד בשני פעמים רבות אבל ידענו לסלוח וידענו לאהוב, וכשאהבנו זה היה הכי מדהים בעולם,

אני תמיד אמשיך לאהוב אותך ומקווה שגם אתה תמיד תאהב אותי.

מחכה שתחזור בקוצר רוח, אני בטח אכין לי טבלאת יאוש ליד התמונה שלנו שתלויה אצלי בחדר.

ועכשיו בקשר למה שאמרת לי בימים האחרונים.. נוכל לראות את העזיבה שלך באור חיובי של הפסקה אחד מהשני.. ואם ניהיה עם אחרים זה רק יוכיח לי שאין עוד אחד כמוך בכל העולם.. וכשתחזור אני בטח אוהב אותך פי 20000 ואולי אפילו יותר.

מקווה שתהנה ותאסוף מלא חוויות לספר לי, ואו אני מחכה לרגע שתחזור, אני מרגישה את האושר שאני ארגיש באותו רגע וזו הרגשה כיפית אבל הגעגועים קצת כואבים אפילו שעדיין לא נסעת..

ואגב דיברתי עם אבא שלי והוא אמר שיש סיכוי גדול שהוא ירשה לי לטוס אלייך ואפילו י קנה לי כרטיס ודיברתי גם עם ההורים שלך והם אמרו שאני מוזמנת בשמחה ושנתכנן את זה ביניינו כדי שנפתיע אותךP:

אז זהו גיא... נשמור על קשר וכדי שלא תשכח את החיוך שלך כשאתה איתי צירפתי תמונה.

אני אוהבת אותך3>"

"גיא הכל בסדר?" שאלה אמא ונגעה בכתפי,

"אה, סתם זה מכתב מטליה" אמרתי והבטתי מן החלון, וראיתי איך אני מתרחק מימנה.

טליה:

"טליה נו תני לי להכנס" צעק רועי מבעד לדלת ודפק בה חזק,

"לא רועי! אני רוצה להיות לבד" צעקתי לו והתיישבתי על הרצפה ונשענתי בחוזקה על הדלת.. אבל רועי חזק מימני ולבסוף הוא הצליח להכנס,

"מה אתה רוצה?!" צרחתי עליו,

"טליה תרגעי נו" הוא ביקש מימני והושיט לי את היד,

"אני רוצה להשאר על הרצפה ולא בא לי להרגע!"

"טליה אני יודע שזה קשה.. אבל את לא צריכה להגיב ככה" הוא ביקש והתיישב לידי,

"קשה? זה ממש לא קשה למי בכלל אכפת שהבנאדם שהכי חשוב לי בחיים הולך לגור בקנדה פאקינג ארבעה חודשים?!" אמרתי בציניות והרגשתי את החנק בגרון,

"דיי טליונת" הוא אמר וחיבק אותי חזק ואז הדמעות התפרצו,

"אל  תבכי אני פה בשבילך ואני מבטיח לעשות ה כ ל בשביל שזה יהיה החופש הכי כיפי בחיים שלך כדי שיעבור לך מהר"

"תודה רועי, אני מעריכה את זה" אמרתי והתנתקתי מימנו,

"ועכשיו מה את בוכה תגידי לי? לא שמעת שאנחנו נוסעים עכשיו לממדיון?" הוא אמר והוציא שניי כרטיסים מהכיס שלו וחייך,

"איזה חמוד" קפצתי עליו,

"אם לא תהני תגידי לי, אל תעשי הצגות בשביל לא לבאס אותי כי אני רוצה שתשמחי באמת" הוא אמר, קם מהרצפה ועזר לי לקום.

"אוקיי אני אלך ללבוש בגד ים" אמרתי,

"לא לא, דיברתי עם אמא שלך כבר והיא הכינה את הכל בתיק, ניסע עכשיו ותתלבשי שם" הוא חייך אליי.

הגענו אל הממדיון "בוא לשירותים" אמרתי לו,

"טליה זה שירותי בנים שירותי בנות, אני לא אכנס לשם" הוא צחק,

"נו אבל אני צריכה שתשמור לי אני פוחדת להתקע"

"אל תדאגי.. אם תוך 10 דקות את לא יוצאת אני אכנס לבדוק שהכל בסדר, סבבה?" הוא שאל,

"אוקיי, תודה רועי, אני מתה עלייך" קפצתי עליו וחיבקתי אותו חזק ואז נכנסתי להתלבש,

לבשתי את בגד הים וניסיתי לפתוח את הדלת 'חוקי מרפי' חשבתי לעצמי בעצבים, בעטתי בדלת חזק אבל לא הצלחתי לפתוח אותה, שיחקתי עם המפתח וכלום לא הלך, הריצפה הייתה מלאה בבוץ אז לעבור מיתחת לא רציתי,

"היי! יש מישהו בפנים? נתקעתי" צרחתי אבל לא ענו לי, התמלאתי בעצבים,

"רועי!" צרחתי בתקווה שהוא ישמע אותי 'מעניין אם כבר עברו עשר דקות' חשבתי לעצמי,

"אוףף מישהו שומע אני תקועה פה בפנים נו!".

"טליה?" רועי קרא ושמעתי צעדים,

"רועי ניתקעתי נו!" התעצבנתי,

"יאו מצטער" הוא אמר וכנראה שניסה לסובב את המפתח מבחוץ וגם הצליח,

"איזה מזל שנכנסת, השתגעתי פה!!" אמרתי בעצבים,

"עכשיו בואי נלך להתמקם איפשהו בדשא" הוא חייך, תפס את התיק שלי, הוציא מגבת ושם את התיק על גבו,

"בשביל מה המגבת עוד לא מצאנו מקום" צחקתי,

"סתם" הוא חייך חיוך זומם ואז הרים אותי בשתיי ידיו,

"רועיייי" צרחתי וצחקתי ולפתע הוא כיסה את פני, הוא אחז בידיי כך שלא יכולתי להוריד את המגבת,

"חחחח נו רועי אני לא רואה כלוםם" צחקתי,

"מה אכפת לך, גם ככה אני מרים אותך" הוא צחק ולפתע הוריד אותי,

"אל תורידי את המגבת עד שאני אומר לך!" הוא אמר,

"טוווב....." אמרתי,

http://www.youtube.com/watch?v=-L9uRzuAUxI&NR=1

"זהו תורידי, אני כבר בלי חולצה" הוא צחק, הורדתי את המגבת וראיתי את כל החבורה מסביבי,[ בר,אלכס,נועם,אביב,ספיר,דני,ירון,מור,אלה,מאור]

"הפתעה!" כולם יחד צעקו, הם קשרו כמה בלונים לכסאות ואירגנו שם שמיכת פיקניק והכל נראה כל כך חמוד, כמו בסרטים,

"חחח בשביל מה זה?" שאלתי אותם "אין לי יומולדת היום",

"זה בשביל שלא תיהי עצובה" חייכה מור,

"ושתדעי שאנחנו פה תמיד בשבילך ובשביל להעביר לך את הזמן בכיף עד שגיא יחזור" אמר מאור,

"אתם כאלו נשמות" צחקתי וחיבקתי אותם אחד אחד.

"למה מחכים? יאללה בואו למגלשותתת!" צרח דני והרים אותי,

"לאא מה נסגר למה כולם מרימים אותי היום?" צרחתי וצחקתי, רצנו לעבר איזור עם כמה מגלשות וחיכינו בתור.

גיא:

"אז זה הבית שלנו" אמרתי באדישות ונכנסתי לוילה מדהימה למען האמת אבל הייתי כל כך עצוב שכלום לא עיניין אותי,

"נכון שהבית הזה מקסים?" חייכה אמא,

"כן" אמרתי "איפה החדר שלי?" שאלתי,

"יש פה מלא חדרים, אתה יכול לעלות לקומה השנייה ולבחור לך, החדר עם הדלת החומה הוא שלנו, תבחר מכל השאר" אבא חייך והניח את כל המזוודות על הרצפה.

עליתי לקומה השנייה, היו שם כמה דלתות לבנות ועוד שתיי דלתות חומות, אחת של השירותים והשנייה כנראה החדר של אבא ואמא, והייתה שם גם דלת יחידה שחורה שקראה לי לפתוח אותה, נכנסתי לחדר, חדר ענק עם מיטה זוגית, מחשב, ספרייה קטנה, ספה במרכז החדר, ציורים שחורים על הקיר ותקרה שחורה עם כתמים לבנים, החדר מצא חן בעיניי ובחרתי בו מבלי לרצות לראות את שאר החדרים.

הנחתי את המזוודות שלי באחת הפינות על יד ארון גדול וקראתי לאבי בכדי לדעת אם המחשב מחובר לאינטרנט ולשמחתי הרבה תשובתו הייתה חיובית, מייד הדלקתי את המחשב וכתבתי מכתב לטליה:

ילדונת, המכתב שלך היה מדהים, ריגש אותי בצורה מדהימה, טוב ששמת את התמונה כי אני בהחלט חושב שאני אשכח את החיוך שלי כשאני איתך, רק הגעתי וכלום לא מרגש אותי, לא הבית אף על פי שהוא יפה, לא החדר, לא הרחוב, שום דבר אני רק רוצה לחזור לארץ ולהיות איתך, אני אעבור את הארבעה חודשים האלו ומקווה להנות.. אבל עוד יותר מקווה שאת נהנת,

אני כבר יודע שהיום היית בממדיון, החברים שלך עידכנו אותי ואני מקווה מאוד שאת נהנת.

אני אוהב אותך כל כך, מת לחבק אותך שוב ומחכה שתבואי לבקר, ועכשיו אני חייב לזוז, ההורים מכריחים אותי לצאת להסתובב בשכונה333>

יצאתי מהבית ופתאום שמתי לב שהשכונה שלנו ממש יפה, כשהגענו לא הייתי מוכן להקדיש לה יותר מידיי צומת לב, טיילתי עם עצמי ולפתע נגשה אליי נערה עם שיער בלונדיני מתולתל טיפה ועיניים ירוקות והתחילה לדבר [אני מזכירה שוב, תדמיינו שהכל באנגליתXD]

"היי, אתה מהדיירים החדשים שם?" שאלה והצביעה לעבר ביתי, היא נראתה נחמדה,

"כן" חייכתי אלייה,

"נחמד" היא ענתה "אני גרה שם" היא הצביעה לעבר הבית שנמצא לידינו,

"מגניב, אנחנו שכנים" חייכתי אלייה,

"כן" היא חייכה "אגב אני טיילור, איך קוראים לך?"

"אני גיא" חייכתי,

"נעים להכיר" היא אמרה והושיטה את ידה,

"גם לי" לחצנו ידיים,

"אז.. לאן אתה הולך?" היא שאלה,

"אין לי מושג, ההורים שלי אמרו לי לצאת לטייל בשביל להכיר את השכונה" צחקקתי וגם היא,

"בוא נשב בפארק שם" היא הציעה ואני הסכמתי,

"בת כמה את?" שאלתי,

"אני בת 16 וחצי ואתה?",

"עוד מעט 18" חייכתי אלייה,

"מאיפה אתה?" היא התעניינה,

"אני מישראל" חייכתי אלייה,

"ואו אתה בטח ממש עצוב לעבור לפה" היא אמרה והביטה בי בעצב,

"למען האמת, אנחנו פה לתקופה של ארבעה חודשים ולאחר מכן אנחנו חוזרים לארץ, אבל כן זה באמת עצוב, להתרחק ככה מהילדה שלי ומכל החברים"

"מהילדה שלך?" היא שאלה,

"חברה שלי" חייכתי,

"אה אני מבינה" היא חייכה "תספר לי עלייה"

"קוראים לה טליה" התחלתי "היא הבנאדם הכי מדהים שאני מכיר, אני כל כך אוהב אותה ו.." נתקעו לי המילים,

"או אני רואה שזה מבאס אותך לדבר עלייה, נוכל לדבר על משהו אחר" היא חייכה אליי,

"אוקיי" חייכתי,

"אתה רוצה שאני אכיר לך אנשים מהשכונה?" היא הציעה,

"אני אשמח, תודה" עניתי בהתלהבות,

"אז קדימה, למה אתה מחכה?" היא אמרה והתחילה לרוץ,

"לאן רצים?" שאלתי בהתעניינות,

"כמה בתים ליידינו גר אחד בשם ג'ון, הוא הזמין היום הרבה חברים לביתו לראות סרט ואני בטוחה שהם ישמחו אם תצטרף" היא חייכה,

"אני בטח אפריע להם" אמרתי,

"מה פתאום?! קדימה אתה בא איתי" היא משכה אותי מחולצתי "לשם!" אמרה והצביעה.

שמחתי מאוד להכיר אותה והתרגשתי לקראת הפגישה עם שאר חברייה, אני מקווה שאצליח להקשר לאנשים באזור, רק לא יותר מידיי בכדי שהעזיבה לא תיהיה קשה כמו ההגעה לפה.