היא הוא ואני

עידכנתי- אני מצטערת ששוב לקח לי המון זמן לעדכן ומצטערת שקצר... אני אשתדל לעדכן שוב עד שבוע הבא ומקווה שתאהבו את הפרק(אני בטוחה שלא חחחח)

"חזרתי" סגרתי את הדלת אחריי,

"אבא, מה אתה עושה פה?" שאלתי את אבי בחיוך,

"על זה רציתי לדבר איתך בצהריים" אמרה אמא וחייכה,

"אתה חוזר לגור איתנו?" שאלתי בחיוך והתיישבתי על הספה,

"לא רק" שנייהם חייכו,

"אז...." שאלתי ובראשי עברה המחשבה שאמא בהריון,

"אנחנו עוברים דירה" אמא אמרה,

"מה?! זה לפחות קרוב לפה?" שאלתי,

"קנדה זה מספיק קרוב?" שאל אבא והותיר אותי המום

טליה

"אבל טליה זה לא נראה לך מוזר? למה הוא עבר בשבוע האחרון ללימודים?" שאלה אותי ספיר על איליה בדרך לבית הספר,

"אני לא יודעת.. תשאלי אותו אין לך מה להפסיד" חייכתי אלייה,

"הנה גיא" אמרה ספיר והצביעה לעבר גיא המתקדם אליינו,

"גיא" קפצתי עליו באושר והוא היה אדיש ונראה מדוכא,

"מהקרה?" שאלתי בהלם והבטתי בעיניו, הוא חיבק אותי חזק ושתק,

"גיא דבר איתי.. מה קרה?" שאלתי שנית,

"אני אדבר איתך על זה בסוף היום, מבטיח, רק תשארי איתי במשך היום" הוא ביקש ואני הנהנתי לחיוב.

"גאוגרפיה, גאוגרפיה, מי צריך אותך בכלל?!" התעצבן רועי כשצעקה עליו המורה לגאוגרפיה שציונו בתעודה לא מזהיר,

"שנה אחרונה שאנחנו לומדים גאאוגרפיה, תתנחם בזה" חייכתי אליו,

"טליה משהו מדאיג אותך.." אמר רועי,

"לא.. הכל בסדר" חייכתי חיוך מזוייף ובראש הרהרתי לעצמי שאולי גיא רוצה שניפרד,

"אני מכיר אותך, היא אמרה שהציון שלך גרוע, ואת נראת שלווה, זה לא הגיוני"

"אני חושבת שגיא הולך להיפרד מימני" אממרתי והחזקתי את הדמעות בכוח.

בהפסקה הלכתי לכיתתו של גיא, ישבנו מחובקים ושתקנו,

"בסוף היום..." אמר גיא לאחר הצלצול "תחכי לי בשער"

"אוקיי" אמרתי ונשקתי לו על הלחי.

http://www.youtube.com/watch?v=a3IWD8iGQBw&feature=related

גיא:

'הנה היא' חשבתי לעצמי כשעמדתי בשער בית הספר, התחלתי להזכר בשיחה של אתמול:

- " - "קנדה זה מספיק קרוב?" אני זוכר את השאלה הצינית של אבא,

"קנדה?!" צעקתי,

"כן גיא, תרגע אתה צריך לה.."

"שום קנדה!" קטעתי את מילותייה של אמא "אני לא עובר לקנדה, גם לא בעוד מליון שנה!"

"גיא זה לא להחלטתך" אמר אבא,

"איך אני אעבור לקנדה?! אני אזרוק את כל מה שהיה לי פה? סתם ישבתי ולמדתי כמה שנים טובות בשביל להוציא תעודת בגרות שאפילו אותה אני לא אסיים בגלל הקנדה המחורבנת הזאת?!" הייתי עצבני,

"ומה עם טליה ? אתם חושבים שזה קל לי?!"

"גיא תפסיק לצעוק, יש המשך" אמר אבא

"דבר נו.." אמרתי חסר סבלנות,

"זה לא לתמיד, זה לתקופה קצרה, לאבא יש סידורים בעבודה ושלחו אותו לשם, זה רק לתקופה של הקיץ וחודשיים מתחילת השנה" אמרה אמא,

"ארבעה חודשים?!" צרחתי,

"גיא תרגע זה עדיף מלגור שם לתמיד, תחשוב על זה" אמר אבא ואני יצאתי מהבית בעצבים - " -

"גיא, גיא!" ניענעה אותי טליה והחזירה אותי למציאות,

"מה קורה לך? אתה רוצה לדבר איתי?" שאלתי בעצבים,

"בואי, תכנסי לאוטו" אמרתי ואחזתי בידה,

"נו גיא, אתה מלחיץ אותי, דבר איתי, יש בכלל סיבה להלחץ?" היא שאלה וחגרה את חגורת הבטיחות,

"האמת? שכן" הבטתי בה בעצב והתנעתי את האוטו,

"לאן נוסעים?" היא שאלה,

"לחוף הים" אמרתי לה בלחש, וכך עברה הנסיעה, בשתיקה.

"אוקיי" אמרתי והתיישבתי על אחד הכיסאות שהיה על החוף וסימנתי לטליה לבוא לשבת עליי,

"דבר" היא התיישבה וליטפה את פניי,

"אני אגש ישר לעיניין, בלי למטוח אותך יותר מידיי" אמרתי,

"גיא תדבר כבר!" היא צעקה,

"אתמול.. חזרתי הביתה ואמא שלי אמרה לי שאבא שלי עובר לגור איתנו.."

"זה מצויין!" היא התפרצה לדבריי,

"טליה לא סיימתי" הייתי אדיש "אנחנו לא הולכים לגור פה.. אנחנו עוברים דירה לקנדה.."

"מה?!" היא צעקה וקמה מימני מהר,

"חכי טליה!"

"גיא תגיד לי שאתה עובד עליי!! גיא זה לא מצחיק!" היא אמרה ודמעות זלגו מעינייה,

"טליה חכי זה לא הסוף, זה רק לארבעה חודשים, תאמיני לי שגם אני לא רוצה את זה וגם אני סובל מההחלטה הזאת של להיות כל כך רחוק מימך"

"גיא אני לא אוכל בלעדייך" היא אמרה , חיבקה אותי והמשיכה לבכות ושנייה לאחר מיכן דחפה אותי מימנה ומלמלה "גיא אל תלך"

"ילדונת אני אוהב אותך" תפסתי בידה חזק,

"אל תלך גיא" היא התקרבה אליי והתנשקנו,

"זה לא הסוף, אני מבטיח לך" אמרתי בשקט וליטפתי את שיערה.

שבת שלום בנות:)

3>