ל"ג בעומר היה כזה בסדר כזה..
אני חושבת שהיה סבבה.
אני זוכרת כמעט הכל.
יותר זוכרת מה אנשים סיפרו שעשיתי.
תכלס אני מרגישה מה זה טוב עכשיו.
למה צריך ת'אלכוהול כדי לדבר רבאק?
כלכך נכון!
למה כל היום אני שותקת ושומרת הכל.
רק כי לא באלי להתמודד עם כלום וצריך לדחוק הכל
וכשאני שותה אני אומרת הכל וצועקת ובוכה וצוחקת והכל אמיתי.
וזה לא צחוק מזוייף, וזה לא בכי מזוייף
וזה ממש לא אמירות שיקרייות.
וזה לדבר כי הייתי צריכה לדבר.
ואני זוכרת משו. בערך
"שירלי, אני אל אנורקסית אני לא"
את לא, את לא. את הכי יפה בארץ לא את"
"אני באמת לא, אני לא רוצה להיכנס לזה"
"את לא, את כלכך רזה וכלכך יפה. תראי אותך! אני כלכך אוהבת אותך! איך שאת אני אוהבת אותך"
"אני לא אני לא אני שמנה!"
"את כלכך לא שמנהה את מדהימה תראי כמה רוצים אותך"
"שלוש עשרה" (13 סטוצים כאילו) ואז התחלנו לצחוק ושוב לבכות
והתחבקנו ודיברנו מלא ופרקנו. למרות שאני לא הכי זוכרת על מה.
וכנראה שאמתי הרבה דברים לסתיו, וסיפרתי לה כמה שהיא פגעה בי
והיא ביקשה היום סליחה.
אני זוכרת שישבתי ובכיתי ואני זוכרת שסתיו הייתה לידי. ואז היא נעלמה לי פתאום.
ואחרי כהמ דקות קלטתי שהיא לא שם וצעקתי "סתיו סתיו איפה היא?! איפה סתיו סתיוסתיו"
ובידיוק באותה שניה אני רואה אותה רצה עם שמיכה אדומה.
ומה זה שמחתי שהיא חזרה.
אני לא ידועת אם זה באמתמה שקרה או שסתם דימיינתי את זה.
אבל כלכך חשובה לי.
אל תלכי לי שוב, טוב?
סתם עיצבן אותי שחצי עיר ראו אותי, ומלא שכבגיסטים ופוול חטניקים שלא אמורים לראות אותי שותה ומעשנת.
אבל ניחה. שייקפצו.
לפחות אני מרגישה טוב עכשיו.
לפחות אני מרגישה שפרקתי והוצאתי.
לפחות בא לי לחייך עכשיווו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
