דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

היה ספונטני לגמריי והלכתי לבוםבמלה והיה אדייייירררררררררD:

אחד הטובים, באמת.

חוץ מזה שעישנתי פווול.

חגגתי עשור סטוצים עם בוםבמלהה שגם חגגה עשור <;

אז היה ממש טוב וממש במקום למרות שלא הייתי עד הסוף והיה קצת קצר,

נ

יצלתי את החופש הזה. חופש ראשון שאולי באמת ניצלתי..

צפון

לונה פארק

3 פעמים תלאביב

בוםבמלה

הופעה של היהודים

הכרתי אנשים

3 פעמים קניון הגדול

לילות פעמון

ביזבזתי יותר מ700 שקל!

ראיתי אנשים שלא ראיתי פול זמן

התנשקתי

התחרמנתי

עישנתי

שתיתי

נירגלתי

בכיתי

צעקתי

שתקתי

צחקתיי!!

אכלתי

לא עשיתי שיעורים ועבודות לחופש

תכלס רק נהנתי, רק יצאתי וחיפשתי את החופש הזה,

החופש מאמא, מהבצפר, מההתחייבויות, מהכעסים, מהפחדים, מהלבד, מאנשים מרובעים, מהבית, מהמשפחה, ומעוד הרבה דברים..

ואני חושבת שססופסוף מצאתי מה זה חופש

לא לחשבן לאף אחד ולעשות רק מה שבאלך,

כי אין את מי שמולך ובוחן אותך כל צעד, כל מהלך, כל שניה.

אז איך אני יאמר?

זה היה טוב, וטוב שהיה.

עד החופש הבאא((:

תיזכורת: בחופש הגדול אילת עם הבנותתD:

ואע איך שבא לי כבר רוקעעצצצ

אני יראה אותו שוב ררר 3>

אז אולי באמת הבנתי למה כל הארון שלי גדול עלי

ושכל בנאדם שני שאני מכירה אומר לי שרזיתי

ולא, לא להאמין לאף אחד כי כולם טועים ואולי זה רק נראה ככה..

אבל קניתי היום 3 מכנסיים.

וירדתי ב2 מידות

עוד

צריך עוד.

אני לא אנה. אני אנטי אנה.

פשוט שאני מוצאת את עצמי לא אוכלת ימים שלמים,

לא ביגלל שאני לא רוצה, ביגלל שלא באלי כלום

ולא מתחש להכניס כלום לפה

כי אני יודעת ששניה אחרי שאני יאכל אותו אני ירצה להקיא

"אבל זה סוג של הפרעת אכילה"

אולי את צודקת.

ואולי את רוצה להוציא אותי מזה.

אבל זה יותר קשה ממה שחשבתי.

כי כן, באמת חשבתי בהתחלה שאולי אני יהפוך ליהיות כזאת.

אבל אני יודעת שאנה אני לא ולא אהיה.

כי אני כן אוכלת.. סוגשל..

כלכך קשה, ורע, ומגעיל, ושמנה, ואיכ.

אני יודעת שזה לא נקרא אהבה..

אבל זה להרגיש הכי טוב בארץ שאנני איתו..

ולרצות לחזור לראות אותו שוב ושוב ושוב

הרגשה הכי טובה בארץ

רק אתה מחבק אותי והלב שלי דופק כמו לאדעת מה..

אז שאתה בא ומנשק אותי ביכלל..

אני מתגעגעת \:

לא באלי לאהוב.

לא ככה

עלינו לצפון..

קצת שקט מהעיר השחורה לא יזיק