דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

איך שהקשר של הלשונות האלה אף פעם לא נקשר בי באמת.

אבל זה היה מיוחד, מאוד מיוחד.

לא מדברת עם אף אחד. שומרת לעצמי את ההנהות האישיות.

את המחשבות, את הרצונות, את הפנטזיות, ואת כל הגירויים האלה.

כל החלומות והדברים שעולים בראש כשרואה, שומעת, חושבת, מרגישה משו שקשור אליו.

ולא, לא אוהבת.

רק זוכרת שפעם אהבתי.

והשינוי הביא אותי ל"הגשמת חלום"

ושהחלום הזה יחזור על הצמו שוב ושוב ושוב ושוב..

ולהיות איתו ואני בעננים.

והלב דופק כשהוא עובר לידי במסדרון של בית הספר ומחייך.

ואני בהלם שהוא ביכלל מחייך אלי אז ממשיכה ללכת ושותקת.

ולמה היינו צריכים כלכך אלכוהול בישביל להגיע למצב הזה?

זה בחיים לא יקרה ככה סתם בבצפר או במקום אחר.

בחיים הוא לא ייתקשר או ישלח אסאמאס כי אנחנו אפילו לא ידידים,

יותר נכון היינו ידידים.

וזה הפנטזיה הזאת. שדיברתי עליה כלכך הרבה זמן.

שסופסוף אחרי השפעה של כמות אדירה של וודקה רדבול וקצת טקילות ולא זוכרת אפילו מה היה שם

יכולתי באמת להנות.

בא ונישק אותי, ליד כולם.

שוק. הפנים, השפתיים, הלשון בהלם.

וחבל שאני בקושי זוכרת מה עוד היה.

ודיברנו מלא, ולא דיבור סוטול. הכל רציני.

ומה הייתי עושה בישביל חזור לשם

רק לכמה דקות...

עבר מספיק זמן בשביל שאחת כמוני תשכח עוד סטוץ שכיח.

אבל אולי לא נתפס לי ביכלל שזה קרה...

אולי זה ביכלל לא שכיח.

אז העיקר שהסוטול חוגג..